ת.ד. נ' המוסד לבטוח לאומי

1.ערעור על החלטת ועדת ערר לעניין מצב תפקודי, שהתכנסה לפי סעיף 233 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן – החוק), ביום 24.11.15, בעקבות פסק דין וקבעה שהמערערת אינה תלויה במידה רבה בזולת בביצוע פעולות היום – יום, אך היא זקוקה להשגחה חלקית (להלן – הוועדה).

2.הוועדה התכנסה בעניינה של המערערת ביום 19.2.15 וקבעה שהמערערת אינה תלויה במידה רבה בזולת בביצוע פעולות היום – יום ואינה זקוקה להשגחה.

על החלטה זו הוגש ערעור לבית הדין לעבודה (בל 5228-05-15) וביום 16.9.15 ניתן פסק דין (כב' הרשמת (כתוארה אז) חסון זכריה, להלן – פסק הדין), לפיו:

"על יסוד הסכמת הצדדים מוחזר עניינה של המערערת לוועדה הרפואית לעררים (סיעוד) על מנת שזו תיתן דעתה לתופעה של אירועים חוזרים של אובדן הכרה ותשקול האם יש בכך כדי להשפיע על תפקודה בפעולות היום יום ועל הצורך בהשגחה.

המערערת ובא כוחה יוזמנו לטעון בפני הוועדה.

החלטת הוועדה תהיה מנומקת ומפורטת."

3.הוועדה התכנסה בהתאם להנחיות פסק הדין, בנוכחות ב"כ המערערת, ורשמה את טענותיו כך:

"המייצג: התובעת נפלה בבית היום ולכן לא יכלה להגיע היום.

הבן מסר לי שנפלה גם ב-12/14 וגם ב-1/15, אך אין לפני את המסמכים.

עפ"י המסמך מ-1/11/14 מצוין שאושפזה בפנימית באוקטובר, איבדה הכרה, ללא נשיכת לשון. אירוע דומה היה מצוין שם "לפני חודשיים", "לפני שבוע".

מבקשים לשקול את הנתון של איבודי ההכרה וההתעלפויות לצורך ההשגחה.

באחד מהאירועים האלו, לפי הבנתי, או בסמוך, הושתל קוצב-לב".