פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי

לפנינו תביעת התובע להכיר בפגיעה בגב תחתון ורגל שמאל כתוצאה מתאונה שלגרסתו ארעה לו בעבודה ביום 8.1.2017 כ"פגיעה בעבודה" כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק").

יצוין, כי התובע הגיש שתי תביעות, האחת – עקב האירוע התאונתי מיום 8.1.2017 והשנייה בטענה למיקרוטראומה, כאשר בדיון שהתקיים ביום 19.12.2018 הוסכם שעילת המיקרוטראומה תמחק מכתב התביעה ובפנינו תעמוד רק התביעה בהתייחס לאירוע התאונתי.

המל"ל דחה את תביעת התובע לתשלום דמי פגיעה במכתבו מיום 25.6.2017. מכאן, התביעה שלפנינו.

התובע הגיש תצהירים מטעמו ובתיק התקיימו ארבעה דיוני הוכחות, כאשר בסיומם הגישו הצדדים סיכומים וביום 27.3.2022 ניתנה החלטתנו כי קיבלנו את גרסת התובע לעניין הפגיעה והורינו על מינוי מומחה בתחום האורתופדיה.

להלן העובדות הרלוונטיות:

התובע יליד 1961.

התובע הינו נהג אוטובוס באגד. התובע נוהג, בין היתר, בקו XXX מXXX לXXX.

ביום 8.1.2017, אשר היה יום גשום עם ראות לקויה, בעת שהתובע נהג באוטובוס, הגלגל השמאלי הקדמי של האוטובוס נכנס לבור בקטע כביש משובש וזאת בסמוך לתחנה המרכזית של XXX. מהירות הנסיעה בעת הכניסה לבור היתה נמוכה ואף פחות מ-40 קמ"ש.

התובע המשיך לנהוג עוד כ20-25 דקות עד שהגיע לתחנה המרכזית בXXX ושם גילה כי אינו מסוגל להתרומם מהכיסא בעצמו ונאלץ להיעזר בחיילים לעשות כן.

האוטובוס עליו נהג התובע הוא עם בולם זעזועים כאשר כיסא הנהג הוא כיסא הידראולי.

התובע פנה למרפאת קופת חולים בXXX באותו יום.

מצבו הרפואי של התובע הוא בהתאם למפורט במסמכים הרפואיים.

מינוי מומחה רפואי וחוות דעתו

בהחלטתנו מיום 30.3.2022 מונה ד"ר עידו ציון, אורתופד, לשמש מומחה יועץ רפואי (להלן: "המומחה"), לשם מתן חוות דעת רפואית בעניין הקשר הסיבתי בין האירוע התאונתי של התובע לבין מצבו הרפואי.

בתאריך 1.5.2022 התקבלה בבית הדין חוות דעתו של המומחה בה צוין:

"7.1מהו ליקוי של התובע כעולה מהתעודות הרפואיות?

כאב גב תחתון עם הקרנה לרגל שמאל עקב פגיעה שורשית L4-5.

פענוח C.T עמ"ש מותני, מור 15.1.17 – לורדוזיס פיזיולוגי שמור. סקוליוזיס קל קמור לימין. גובה גופי החוליות תקין. מבנה גרמי ללא סימני הרס או ממצא פוקלי גס חשוד אחר. שינויים ספונדילוטיים וספונדילו-ארטרוטיים דיפוזיים. יש שינויים ארטרוטיים קלים במפרקים סקרו איליאקליים דו צדדי. בלט דיסק דיפוזי עם לחץ קל על השק הדורלי ועל העצבים משני הצדדים איליאקליים דו צדדי. בלט דיסק עם לחץ על השק הדורלי ועל העצב הימני בגובה L5-4. בלט דיסק דיפוזי עם לחץ קל על השק הדורליועל העצב השמאלי בגובה L5S1.

פענוח הולכה עצבית רגליים, רמב"ם 30.1.17 – תמונה נוירופיזיולוגית היכולה להתאים לפגיעה שורשית L5-4 משמאל ללא סימני דנרבציה פעילה.

7.2 האם ניתן לקבוע, בסבירות של מעל ל-50%, קיומו של קשר סיבתי בין האירוע מיום 8.1.2017 לליקוי ממנו הוא סובל?

על פי התיעוד הרפואי, טרם האירוע 8.1.2017 קיים תיעוד לכאבי גב רק במועדים בודדים בשנים 1995 עד 2008 ולא ברצף. עולה כי לאורך העשור טרם האירוע, לתובע אין כל תלונות על כאב גב תחתון. גם לא נמצא כל בירור הדמיה לגב התחתון טרם האירוע המוכר.

למרות האמור העובדות המוסכמות לתיאור האירוע כולל מצב חריג עד כדי חוסר יכולת לקום לבד מכיסא הנהג, התיעוד הרפואי בזמן אמת שונה לחלוטין כולל רישום לפיו מדובר בכאב כבר 3 שבועות טרם האירוע- הן ביום האירוע 8.1.17 והן למחרת אין כל אזכור לאירוע חריג ודרמטי פתאומי. ביום האירוע רופא מציין "המשך טיפול" ולמחרת נכתב כי מדובר בכאב עם הקרנה 3 שבועות. ברשומים 8-24.1.17 אין כל אזכור לאירוע תאונתי. לראשונה מוזכר כי היה אירוע קפיצה חריג באוטובוס אצל הנוירולוג 1.2.17.

....

הח"מ אינו יכול לקבוע כיצד להתייחס לסתירה זו כיוון שעל פניו הרישום בסמוך לאירוע הנו הקובע. רישום זה כלל אינו מתעד אירוע חריג וכך גם הרישום באותו יום למחרת. לפיכך יש לקבוע כי האירוע 8.1.17 לא גרם לליקוי אשר החל מס' שבועות טרם. עניין זה מודגש בבדיקת הולכה עצבית המצביע על נזק כרוני ישן ללא עדות לליקוי חריף. גם ממצאי הסיטי מצביעים על מחלה ניוונית קודמת ללא עדות לממצא חריף.".

לגבי אפשרות להחמרה עקב אירוע הקפיצה החריף, סבירות זו קיימת בהחלט ככל שאירע בהתאם לעובדות המוסכמות. לא ניתן לשלול סבירות מעל 50% להחמרה בכאב הגב התחתון עקב האירוע. 

7.3ככל שהתשובה לשאלה הקודמת הינה בחיוב וקיים לדעת המומחה קשר סיבתי בין העבודה לליקוי, הוא מתבקש להשיב לשאלות הבאות:

7.4האם אי הכושר לעבודה על פי התעודות הרפואיות לנפגע בעבודה המצורפות להחלטה זו, כולו או חלקו נגרם עקב האירוע הנ"ל.

7.5 באם המומחה יקבע, כי רק חלק מאי הכושר נגרם עקב האירוע וחלק מקורו במצב רפואי קודם, ישיב המומחה מה משך הזמן שבו נגרם לתובע אי כושר אותו ניתן לייחס לאירוע מיום 8.1.2017.

על פי התיעוד הרפואי, אי הכושר ותעודות המחלה ניתנו רק לאחר האירוע (למרות המפורט בתשובה 7.2 לגבי כאבים 3 שבועות טרם האירוע, לא היה נמצאה המלצה לחופשת מחלה אז).

מעיון בכלל תיעוד אישורי המחלה ותעודות אי הכושר, התובע טופל בפיזיותרפיה ורפואה משלימה לפיכך רופא המשפחה רשם (ללא בדיקה גופנית) אישורי מחלה עד 7.4.2017. לעניין זה, ככל שלתובע לא יכלה להימצא עבודה חלופית כמו עבודה משרדית סביר שלא יכול לחזור לנהיגה באוטובוס. אורתופד אישר חזרה לעבודה 13.4.17 ד"ר פוליאנסקי.

מכל האמור, יש לאשר עקב האירוע אי כושר לעבודה כנהג אוטובוס עד 13.4.2017".

בתאריך 1.5.2022 ניתנה על ידנו החלטה לפיה צד מן הצדדים המבקש להפנות למומחה שאלות הבהרה, יגיש בקשה בעניין.

הנתבע הגיש בקשה לעיין מחדש בעובדות שנקבעו בעקבות החלטת המומחה, וביום 28.6.2022 ניתנה החלטתו כי אין טעם לקיים עיון חוזר, שכן בית הדין היה מודע לקושי שעלה מהמסמכים אליהם הפנה המומחה.

התובע הגיש בקשות שונות להפנות למומחה שאלות הבהרה, כאשר בהחלטת בית הדין מיום 10.11.2022 הצענו כי תועבר למומחה שאלה מטעם בית הדין במקום שאלות ההבהרה של התובע, ובהסכמת התובע ובהעדר תגובה מטעם הנתבע, העברנו למומחה שאלה שבה התייחסנו לחוות דעתו (כמפורט לעיל) וקבענו:

"יצוין כי כאשר בית הדין קבע את העובדות בהחלטת המינוי מיום 30.3.2022 הוא היה ער למסמכים הרפואיים השונים מינואר 2017 ובכל זאת, על אף מסמכים אלו ולאור העדויות והראיות שלפניו, סבר כי אלו העובדות הנכונות גם אם הן אינן נובעות מהתיעוד הרפואי מחודש האירוע.

אשר על כן, הנך מתבקש להשיב שוב לשאלות בהחלטת המנוי מיום 30.3.2022 וזאת על בסיס העובדות כפי שנקבעו בהחלטת המינוי".

ביום 4.12.2022 התקבלה חוות דעתו של המומחה כדלקמן:-

"על פי התיעוד הרפואי, טרם האירוע מיום 8.1.2017 קיים תיעוד לכאבי גב רק במועדים בודדים בשנים 1995 עד 2008 ולא ברצף. עולה כי לאורך העשור טרם האירוע, לתובע אין כל תלונות על כאב גב תחתון. גם לא נמצא כל בירור הדמיה לגב התחתון טרם האירוע המוכר.

אירוע קפיצה חריג כמתואר בעובדות המוסכמות בכניסת גלגל שמאלי קדמי (קרי הגלגל הסמוך למושב הנהג) לבור, ולמרות קיום כיסא הידראולי לשיכוך, עלול לגרום לזעזוע פתאומי בגב התחתון וזאת בהעדר יכולת לכיסא לשכך מספיק אירוע תאונתי כזה (בניגוד לנסיעה שבשגרה ואפילו פסי האטה).

בהתחשב בממצאי בדיקות העזר (C.T והולכה עצבית), המצביעים על מחלה ניוונית כרונית קודמת (גם אם הייתה א-סימפטומטית בעשור שקדם לאירוע), יש לקבוע בסבירות מעל 50% קשר של החמרה עקב אירוע הקפיצה החריף בהתאם לעובדות המוסכמות.

בשולי הדברים לציין כי אין דיון האם המצב הכרוני על פי בדיקות העזר קשור לעבודתו בשנים שקדמו לאירוע תחת מנגנון מיקרוטראומה כטענת ד"ר דניאל באישור רפואי 5.1.18 או חוות הדעת מ-16.12.18".

באשר לאי הכושר נקבע:-

"על פי התיעוד הרפואי, אי הכושר ותעודות המחלה ניתנו רק לאחר האירוע (למרות המפורט בתשובה 7.2 לגבי כאבים 3 שבועות טרם האירוע. לא היה נמצאה המלצה לחופשת מחלה אז).

מעיון בכלל תיעוד אישורי המחלה ותעודות אי הכושר, התובע טופל בפיזיותרפיה ורפואה משלימה לפיכך רופא המשפחה רשם (ללא בדיקה גופנית) אישורי מחלה עד 7.4.2017. לעניין זה, ככל שלתובע לא יכלה להימצא עבודה חלופית כמו עבודה משרדית, סביר שלא יכול לחזור לנהיגה באוטובוס. לציין כי בהעדר בדיקה אצל רופא תעסוקתי או הערכה על ידי רופא מטעם המעסיק, לא התקיים דיון לגבי אפשרות עבודה משרדית חלופית בתקופה זו. אורתופד אישר חזרה לעבודה 13.4.2017 ד"ר פוליאנסקי.

מכל האמור, יש לאשר עקב האירוע אי כושר לעבודה שנגרם כולו עקב האירוע 8.1.2017 כנהג אוטובוס עד 13.4.2017".

ביום 5.12.2022 ניתנה החלטה לעניין שאלות הבהרה או לחילופין סיכומים, כאשר אף צד לא הגיש שאלות הבהרה למומחה.

טענות הצדדים בסיכומיהם לאחר קבלת חוות דעת המומחה

לטענת התובע, יש רשומות רפואיות שהן ראיות לקיומו של קשר סיבתי בין פגיעתו של התובע לאירוע התאונה.

בית הדין קיבל את גרסת התובע כי הרישום 3 שבועות לפני אירוע נבע מפרטים שהאורתופד מצא בתיקו של התובע ולא מדבריו.

המומחה מטעם בית הדין קבע כי קיים קשר סיבתי בין הליקויים ואי הכושר שנגרמו לתובע, כאשר קביעתו נתמכה בעובדות שהיו בפניו ובקביעותיהם של ד"ר סלטי וד"ר דניאל.

בית הדין מתבקש להחריג את פסק דינו לעניין ההחמרה שנקבע על ידי המומחה.

לטענת הנתבע, הוא חוזר על האמור בסיכומיו באשר לפן העובדתי כי לא הוכח אירוע תאונתי ביום 8.1.2017. הנתבע מוצא אף חיזוק לטענותיו לענין העדר קשר סיבתי מחוות דעתו הראשונה של ד"ר עידו ציון.

בית הדין יכול לשנות את מסקנותיו בדבר עובדות האירוע גם כעת, כאשר הוא מפנה לפסיקה בעניין זה.

לחילופין, בתשובות המומחה לשאלות ההבהרה בהן למעשה כופפו ידיו וניתנה לו הוראה לחוות דעה בניגוד לחומר הרפואי – אין קביעה פוזיטיבית וחד משמעית לקיומו של קשר סיבתי.

המומחה קבע כי אירוע קפיצה חריג כמתואר בעובדות עלול לגרום לזעזוע פתאומי בגב התחתון וכי יש סבירות שמעל 50% להחמרה, כאשר על פי הפסיקה אין מקום לקבוע קשר סיבתי על סמך אימרה "שלא ניתן לשלול קשר סיבתי או על סמך המילים יתכן או עלול".

על כן, בית הדין מתבקש לדחות את התביעה.

ברשות בית הדין ביום 26.3.23 הוגשו סיכומי תגובה מטעם התובע כדלקמן:

אירוע התאונה מהווה "תאונת עבודה" הן מכח העובדות המוסכמות שנקבעו בהחלטת בית הדין והן מכח חזקת הסיבתיות מאחר שהנתבע לא הרים את הנטל להוכיח כי התאונה לא ארעה עקב העבודה.

יש לדחות את בקשת הנתבע לעיון חוזר בעובדות שכן מדובר בהליך שיש להגישו כבר"ע לערכאה למעלה.

חוות דעתו של מומחה בית הדין הכירה בקיומו של קשר סיבתי בין אירוע התאונה מיום 8.1.2017 לבין הפגימות ואי הכושר כאשר היא קבעה בצורה פוזיטיבית ש"יש לקבוע בסבירות שך מעל ל-50% קשר של החמרה עקב אירוע הקפיצה" וזאת בשונה מהפסיקה שהציג הנתבע ששם המומחים לא קבעו בצורה פוזיטיבית ולכן אותם פסקי דין אינם רלוונטיים לענייננו.

החמרת מצב ליקוי משמע קיום קשר סיבתי בין האירוע לליקוי וגם אילו היה ספק בעניין הרי שהספק פועל לטובת המבוטח.

בהינתן העובדה כי לא קיים מצב רפואי מוכח אשר יכול היה להקנות לתובע נכות עובר לאירוע ולאור הילכת מרגוליס הקשר הסיבתי בין תאונת העבודה לבין מצב התובע נוגע למצבו ולא רק להחמרה ועל כן בית הדין מתבקש לפסוק כי קיים קשר סיבתי מבלי להגבילו לעניין ההחמרה.

דיון והכרעה

כפי שפורט בהרחבה בהחלטתנו מיום 27.3.2022, קיבלנו את גרסתו של התובע לעניין האירוע התאונתי, וזאת לאחר שהתקיימו 4 דיוני הוכחות והעידו בפנינו ארבעה עדים.

בהחלטה התייחסנו לקושי לגבי המסמכים הרפואיים ונימקנו מדוע קיבלנו את גרסת התובע על אף מסמכים אלו.

איננו מוצאים לנכון לשנות מאותה החלטה וזאת גם לאחר שהתקבלה חוות דעתו הראשונה של המומחה.

בעקבות חוות דעתו השנייה של המומחה, אנו מקבלים את תביעת התובע, וקובעים כי התובע נפגע בתאונת עבודה מיום 8.1.2017 במסגרתה נפגע בגבו, כפי שפורט בחוות דעתו של המומחה.

איננו מקבלים את טענות הנתבע לעניין המונח "עלול". תחילה יצוין, כי פסיקת בית הדין הארצי השתנתה וחבל שהנתבע מפנה לפסיקה שכבר אינה רלוונטית.

כן יצוין, כי יש לקרוא את חוות דעתו של המומחה כמכלול, ועל פי המכלול, יש סבירות מעל ל- 50% לקשר רפואי בין האירוע לבין מצבו של התובע.

אשר על כן, התביעה מתקבלת והאירוע מיום 8.1.2017 במסגרתו נפגע התובע מוכר כתאונת עבודה כאשר תקופת אי הכושר בגין תאונה זו הינה מיום 8.1.2017 ועד 13.4.2017, הכל בהתאם לחוות הדעת של ד"ר ציון.

באשר לשאלת ההחמרה/מצב קודם, הרי שמתפקידה של וועדה רפואית, היה ותמונה כזאת, להכריע בענין זה.

הנתבע יישא בהוצאות התובע בסך 7,500 ₪.

הצדדים רשאים לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מתאריך המצאת פסק הדין.

ניתן היום, י"א ניסן תשפ"ג, (02 אפריל 2023), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.