עב"ל
בית דין אזורי לעבודה תל אביב-יפו
|
5801-05
07/09/2014
|
בפני השופטת:
חנה טרכטינגוט
|
- נגד - |
תובע::
י.פ. עו"ד גלית ברימר (על פי מינוי הסיוע המשפטי)
|
נתבע::
בטוח לאומי-סניף תל-אביב עו"ד דלית מילוא
|
פסק - דין |
1.התובע הגיש תביעה להכיר בליקוי השמיעה ממנו הוא סובל כפגיעה בעבודה, זאת עקב חשיפתו לרעש מזיק במשך 25 שנים (1969 - 1994), במהלך עבודתו כמכונאי מטוסי סילון בתעשיה האווירית.
2.העובדות נקבעו בהסכמה, ואלה הן:
א.התובע עבד בתעשיה האוירית במשך 8 שנים כ-10-12 שעות בממוצע ביום, 6 ימים בשבוע, ובמשך 17 שנים כ-5 ימים בשבוע.
ב. התובע נחשף בעבודתו לרעש מזיק.
ג. עבודת התובע כטכנאי מטוסים כללה בין היתר תיקון מנועי סילון/בוכנה, הרצתם ושחרור המטוסים בתום הבדיקה.
ד. בזמן עבודתו הסתייע התובע באוזניות לסרוגין.
3.ד"ר בייזר מונה כמומחה - יועץ רפואי (להלן: "המומחה").
4.בהחלטה נוספת הופנתה תשומת לב המומחה לכך, כי התובע עבד בחשיפה לרעש מזיק בשנים 1969 - 1994.
5.ביום 24.2.11 ניתנה חוות דעתו של המומחה לפיה:
"לצערי (ולתמהוני באשר להעדר בדיקות שמיעה אצל אדם העובד בתנאי רעש מזיק) אין אף לא בדיקת שמיעה אחת שבוצעה במהלך עבודתו של התובע בתעשיה האוירית. כל בדיקות השמיעה ששוגרו אלי בוצעו שנים לאחר תום החשיפה לרעש בתעשיה האוירית ולכן אין בהן כדי סיוע כמו בדיקות שמיעה שהיו מבוצעות במשך זמן החשיפה שם.
מה גם שהבדיקה הסמוכה ביותר לסיום העבודה בתעשיה האוירית, מתאריך 28.9.1997, 1.10.1997 הוכתרה מחד ע"י הבודקת כ"נסיון לאגרבציה" משום קיומה של אי התאמה בין תוצאות הבדיקה לצליל טהור לבין תוצאות הבדיקה של סף הדיבור ומאידך לא נדגמו תדירויות השמיעה ב- 3000 הרץ וב 6000 הרץ וכן הבדיקה בכללותה אינה תקנית כי אינה כוללת מוליכות עצם אלא מוליכות אויר בלבד.
ואני עומד בבחינת: "תבן אין נתן לעבדיך ולבנים אומרים לנו עשו".
ולכן מכאן ואילך עלי לסטות מדרך המלך ולעסוק באופן חלקי בספקולציות אינטליגנטיות. ראשית, בבדיקה שמתאריך 28.4.2004 (כלומר כשש שנים ומחצה לאחר הבדיקה הראשונה) קיים "שנץ" בתדירות 6000 הרץ. "שנץ" כזה הוא מן המסמנים של חשיפה לרעש. "השנץ" אולי (ולא ניתן לקבוע בוודאות) היה קיים גם בבדיקה מ- 1997 (וכאמור לעיל תדירות זאת לא נבדקה ב- 1997). יחד עם זאת "השנץ" הזה עלול היה גם להופיע כתוצאה מחשיפה אחרת ומאוחרת לרעש מזיק אליו נחשף (שוב אולי) התובע בשנים 1997 ועד 2004.
שנית, באשר לתדירויות הדיבור ובשים לב לסף השמיעה לדיבור (SRT) ממוצעם טוב הרבה יותר מן הסף הנדרש בתקנות הביטוח הלאומי ("כושר השמיעה פחת בשיעור של 20 דציבל לפחות") מחד, ובהתחשב בהערת הבודקת בסייפא של הבדיקה מאידך, אני נוטה להאמין כי האודיוגרמה בתדירויות הדיבור היא תקינה, בעיקר לנוכח SRT של 15 דציבל באוזן ימין ו- 10 דציבל באוזן שמאל. יש כמובן לזכור שגם האודיוגרמה הראשונה בוצעה כ- 3 שנים לאחר סיום עבודתו של התובע בתעשיה האוירית".