ב"ל 57404-09-14.11 ינואר 2015

1.זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 29/7/14 ("הוועדה"). בהחלטתה קבעה הוועדה כי למערערת נותרה נכות בשיעור 0% מיום 11/8/12 ("ההחלטה").

2.הוועדה התכנסה ביום 29/7/14 לדון בערר המערערת, בהרכב מומחה באורטופדיה, מומחה בנוירולוגיה ומומחה בכירורגית חזה. המערערת אובחנה כסובלת מ"חבלה בלתי ישירה בגב ובצוואר". לאחר שהקשיבה לתלונות המערערת, ערכה הוועדה בדיקה קלינית ופירטה את ממצאיה בסעיף 7 לפרוטוקול: אין ספזם שרירי גב וצוואר. תנועות הצוואר מלאות וחופשיות בכל הכיוונים. תנועות גב תחתון מלאות וחופשיות בכל הכיוונים. כוח שרירים שמור בגפיים. מבחן SLR שלילי, דו צדדית.

הוועדה קבעה כי לא נמצאה הגבלה בצוואר ובגב התחתון; לא נמצאו חוסרים מוטוריים; אין עדות אלקטרו-פיזיקאלית לפגיעה שורשית צווארית. הוועדה סקרה ממצאי בדיקת EMG מיום 19/12/12, בדיקת CT עמוד שדרה צווארי מיום 11/4/13 ובדיקת MRI מיום 11/7/14. לדעת הוועדה, תלונות המערערת בדבר תחושת נימול בכף היד אינן קשורות לתאונה הנדונה ומקורן בלחץ על העצב האולינרי מימין. באשר לפריצת הדיסק קבעה הוועדה כי "אין לשלול אפשרות שפריצת הדיסק 7C- התרחשה באירוע הנ"ל, אך אין לכך ביטוי קליני, ולכן הדבר לא גורם לנכות". הוועדה דחתה את הערר, וקבעה, כאמור, כי לא נותרה למערערת נכות צמיתה.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

3.לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות, ולא מצאתי טעם משפטי המצדיק התערבות בהחלטת הוועדה.

4.אקדים ואומר, כי בכל הנוגע לקביעותיה המקצועיות של הוועדה הרפואית לעררים, כלל ידוע הוא כי בית הדין לעבודה אינו נוטה להתערב בהן, כל עוד לא נפל בהליך פגם של ממש. ההכרעה בשאלה כיצד תקבע הוועדה את ממצאיה – על אלו בדיקות תסמוך וכיצד תשקלל את כלל הממצאים – היא עניין רפואי מובהק הנתון לשיקול דעתה של הוועדה, ובית הדין לא ישים את שיקול דעתו תחת שיקול דעתה המקצועי.

5.לטענת המערערת, כלל לא ברור מפרוטוקול הוועדה האם נערכה לה בדיקה על ידי הנוירולוג או האורטופד. מקובלת עלי טענת המשיב, שאין לחייב את הוועדה לערוך בדיקה כפולה. לטעמי, למקרא פרוטוקול הוועדה עולה כי נערכה למערערת בדיקה נוירולוגית ואורטופדית, כעולה ממצאי הבדיקה שפורטו בסעיף 7 לפרוטוקול. אין נפקא מינה אם הבדיקה בוצעה על ידי חבר הוועדה המומחה באורטופדיה, או המומחה בנוירלוגיה, או שניהם. כך או כך, מדובר בעניין רפואי המסור לשיקול דעתה המקצועי של הוועדה, ולא ניתן להעלות בערכאת ערעור טענה עובדתית בעלמא כלפי הוועדה ולבקש בעקבות טענה זו לפסול החלטתה.

6.לטענת המערערת, נערכה לה בדיקה קלינית לא ממצה, ולא נבדקה יד ימין, חרף תלונות המערערת על מגרעה תחושתית, רדימות ותחושת שריפה. בין היתר נטען כי הוועדה לא ערכה בדיקת תחושה באף תחנה; לא נבדקו החזרים גידיים ודלדול שרירים. לפי הטענה, נפל פגם בשיקול הדעת הרפואי כיון שהוועדה העדיפה להסתמך על ממצאי בדיקת EMG על פני עריכת בדיקה קלינית.

דין הטענה להידחות. קביעת הוועדה לפיה אין קשר סביתי בין התאונה לבין תלונות המערערת בדבר ירידה בתחושה, הינה קביעה רפואית מובהקת, וטענות המערערת בעניין זה מכוונות כנגד עניינים שברפואה שאין בית הדין מוסמך להתערב בהם. הוועדה הסבירה כי מקור הירידה בתחושה הינו בלחץ על העצב האולינרי מימין במרפק, שאינו קשור לתאונה הנדונה. משמדובר בהחלטה מנומקת ונהירה, המבוססת על ממצאי בדיקת הדמיה שעמדה בפני הוועדה, אין מקום להתערבות בית הדין בקביעותיה הרפואיות של הוועדה.