ב"ל 56090-11-13 ש' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.בפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 3/9/13 (להלן: "הוועדה"), אשר דחתה את ערעורה של המערערת וקבעה כי למערערת לא נותרה נכות בתחום האורטופדי ואילו בתחום הפסיכיאטרי נותרה למערערת נכות צמיתה בשיעור 10% החל מיום 1/5/12 (להלן: "החלטת הוועדה").

רקע

2.המערערת, אשר עבדה כמדריכה טיפולית ברכיבה על סוסים, נפגעה ביום 3/12/10 במהלך העבודה. התאונה הוכרה ע"י המשיב כתאונת עבודה.

3.ביום 14/2/12 צולמה המערערת ע"י חוקרים מטעם המשיב (להלן: "הסרט"). ועדת רשות, אשר דחתה את תביעת המערערת להכיר בה כ"נכה נזקק" על סמך תקנה 18א, קבעה בהחלטתה מיום 26/3/12:

"לאחר צפיה בסרט וידאו של החוקרים מיום 14/2/12 ההתרשמות היא שהתפקוד של יד שמאל תקין – מסוגלת להרים את שתי הידיים, להרים מיכל, לפתוח מכסה מנוע, מדברת בטלפון ועוד פעולות של היד. תנועות חופשיות ללא שום הגבלה".

4.ביום 27/1/13 קבעה ועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה) כי למערערת נותרה נכות צמיתה בשיעור 10% בתחום הנפשי ואילו בתחום האורטופדי לא נותרה הגבלה המקנה אחוזי נכות ולכן הוועדה דוחה את הערעור.

5.על קביעת הוועדה מיום 27/1/13 הוגש ערעור, אשר בעקבותיו ניתן פסק דין מיום 15/5/13 אשר בו נקבע, כדלקמן (להלן: "פסק הדין המחזיר"):

"ניתן בזאת תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים להחזרת עניינה של המערערת לוועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה), על מנת שזו תתייחס למסמך מטעם ד"ר מנחם יצחקי מיום 22/10/12 ותנמק האם יש בו כדי לשנות את קביעתה. החלטת הוועדה תהא מנומקת ומפורטת. אין צו להוצאות".

6.בעקבות פסק הדין המחזיר התכנסה הוועדה שוב ביום 3/9/13. כאמור, הערעור דנן הוגש על החלטתה זו של הוועדה.