ב"ל 55619-12-12 צוקר נ' המוסד לביטוח לאומי

פתח דבר

1. תביעה זו הוגשה כנגד החלטת הנתבע להפחית את מלוא מענק הנכות מעבודה, לו התובע היה זכאי, עקב שיהוי בהגשת התביעה לקביעת דרגת נכות לנתבע, בהתאם להוראות הסעיפים 296(ב) ו- 107(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן – החוק).

2. בדיון המוקדם בתיק מיום 29.5.13 נשמעו בפנינו טענות הצדדים ונקבעה התשתית העובדתית המוסכמת ביניהם. מטענות הצדדים עלה, כי המחלוקת ביניהם הינה משפטית בלבד ונוגעת לפרשנות הוראות סעיפים 107(א) ו- 296(ב) לחוק, בעניין המועד הקובע לצורך חישוב המענק לנכה עבודה – האם מועד הכרת הנתבע בתביעה לדמי פגיעה או מועד תחילת הנכות.

    

    

   העובדות שאינן שנויות במחלוקת

3. ביום 2.12.08 הגיש התובע לנתבע תביעה להכיר כ"פגיעה בעבודה" בליקוי השמיעה והטנטון, אשר נגרמו לו לטענתו עקב עבודתו בחשיפה לרעש מזיק במחלקת האריזה במפעל טבעול.

4. ביום 20.1.10 הכיר הנתבע בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה, אולם דחה את התביעה להכרה בטנטון, בין היתר, מהטעם שהתובע חדל לעבוד בחשיפה לרעש מזיק בשנת 2001 ואילו תלונתו ביחס לטנטון תועדה רק בשנת 2008.

5. ביום 23.6.11 ולאחר בדיקה מחודשת – חזר הנתבע על החלטת הדחייה ביחס לטנטון.

6. ביום 17.7.11 הגיש התובע לנתבע תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה.

7. ביום 9.10.11 קבעה ועדה רפואית מדרג ראשון כי לתובע 10% נכות בגין ליקוי השמיעה, בתחולה מיום 1.1.01.

   התובע לא השיג על החלטת הועדה.