מ' נ' המוסד לביטוח לאומי

לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 28.4.2015 אשר קבעה כי נכותו של המערער בגין ליקוי בברך שמאל היא בשיעור של 10% לפי פריט ליקוי 48(2)(ז)(I) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: התקנות).

העובדות

המערער, יליד 1971, רקדן כוריאוגרף. ביום 16.10.2011 נחבל המערער בברכו השמאלית ופגיעה זו הוכרה כפגיעה בעבודה.

ביום 29.9.2014 קבעה ועדה רפואית מדרג ראשון כי למערער נכות בשיעור 5% בגין הליקוי בברכו השמאלית, וזאת לאחר ניכוי מצב קודם.

המערער הגיש ערר על החלטת הוועדה מדרג ראשון.

ביום 27.1.2015 התכנסה ועדה רפואית לעררים (להלן: הוועדה) לדון בעניינו של המערער. הוועדה שמעה את טענות המערער ותיעדה אותן בפרוטוקול, באופן הבא:

"לעניין שיעור הנכות מדובר בפגיעה במיניסקוס עם נעילות. סבורים שהמצב מתאים לנכות בשיעור 20% לאחר בדיקת הרופאים. בהתאם להלכת מרגוליס אין לנכות מצב קודם. בעקבות התאונה יש שינוי באופי העבודה. בעבר ביצע עבודה פיסית על הבמה. כיום משמש רק כמפיק ובמאי.

בזויות מסוימות הברך ננעלת. שומע קליק וצריך לשחרר את הברך (בכיפוף מלא והפעלת לחץ). כשהברך ננעלת לפעמים משתחררת מלא ולפעמים לא. אם השחרור לא 'חלק' זה נמשך עם כאבים מספר ימים".