ז' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.המחלוקת המרכזית המתעוררת בהליך זה היא אם ביום 22.5.12 אירע לתובע "אירוע חריג" בעבודה, שקדם לאירוע לבבי.

2.התובע, אשר החל לעבוד ביום 1.5.12 כעובד בעסק לשטיפת מכוניות, טען שביום 22.5.12, אירע ויכוח בינו ובין לקוח שהגיע לעסק.

מטעם התובע הוגשו מספר תצהירים. התובע עצמו חתם על שני תצהירים. התצהיר הראשון, שנחתם ביום 11.9.12, צורף לטופס התביעה לדמי פגיעה וגם לכתב התביעה במסגרת הליך זה. תצהיר משלים של התובע נחתם ביום 16.9.14.

כמו כן הוגשו תצהירי אשתו וכן תצהיר המעסיק, מר איגור חלביץ.

3.על פי המתואר בתצהירו הראשון של התובע, יום 22.5.12 היה יום עמוס בעבודה (חלק מהעובדים לא הגיעו) והיה תור ארוך לשטיפת המכוניות. בערך בשעה 10:00 הגיע גבר צעיר שניסה להידחף בתור מבלי להמתין, התובע אמר ללקוח שהוא יאלץ להמתין וכי התובע לא יוכל להכניסו ללא תור. בתגובה, הלקוח החל לצעוק ולקלל. עניין זה הכעיס מאוד את התובע שהרים את קולו בתגובה והתעצבן יותר ויותר. לאחר כ – 20 דקות לערך, הלקוח הבין שלא יוכל לשטוף את הרכב ללא תור ונסע לדרכו. מיד לאחר מכן החלו כאבי ראש וידיים לתובע והוא חש חולשה. לאחר שלא חש בהטבה, בסביבות השעה 13:00 התובע ביקש רשות לצאת לביתו. בנוסף, התקשר לאשתו, סיפר לה שאינו חש בטוב וגם היא מסרה לו שילך לנוח. התובע נסע לביתו בתקווה שהכאבים יחלפו.

בשעה 18:00 לערך התובע לקח את בנו לאימון ספורט ואז התובע החל להרגיש לחץ חזק בחזה, ניסה לשתות מים, אך לא הצליח, החל להקיא ואיבד תחושה ביד שמאל. אנשים שהיו במקום הבחינו במצבו של התובע, הזמינו מד"א והתובע פונה לבית החולים לניאדו.

4.בתצהיר התובע מיום 16.9.14, התובע העיד שהשתדל לא לענות ללקוח ושהאירוע נמשך דקות ארוכות, עד שמעסיקו איגור הגיע וביקש ממנו להכנס לחדר (סעיף 13 לתצהיר). זאת בשונה מהמתואר בתצהיר הראשון, לפיו התובע השיב ללקוח, הרים את קולו והתעצבן יותר ויותר.

כמו כן, בעוד שבתצהיר הראשון, התובע ציין שהמעסיק (איגור) הגיע למקום, גיבה את התובע ופנה להמשך עבודתו (סעיף 5 לתצהיר מיום 11.9.12), בתצהיר השני נטען שהמעסיק אמר לתובע לעזוב את המקום (להכנס לחדר).

הסתירות בין התצהירים השונים לא יושבו ולא ניתן להן הסבר בעדותו של התובע ושאר עדיו בבית הדין. נהפוך הוא, כפי שיפורט להלן, העדויות אינן מתיישבות זו עם זו.

5.טרם שנפנה לדון בעדויות שנשמעו בבית הדין, נציין שהתובע היה מיוצג מתחילת פנייתו לנתבע (ר' למשל, התצהיר שצורף לטופס התביעה לדמי פגיעה ואשר מוזכר בסעיף 3 לטופס). מסיבה זו, העובדה שעל פני הדברים נדמה שהגרסה שהתובע מסר בטופס התביעה לדמי פגיעה דומה לגרסה שמסר בפני החוקרת מטעם הנתבע, אינה מעידה בהכרח על נכונות תוכן הדברים. זאת במיוחד, כאשר קיימות אי התאמות בין העדויות ובין הראיות, כפי שיפורט להלן.