ע' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.התובע סובל מליקוי בע"ש צווארי (להלן: "הליקוי"), וזה לטענתו נגרם לו עקב עבודתו.

תביעת התובע להכיר בליקוי ממנו הוא סובל כנובע מתנאי עבודתו נדחתה, וזאת כעולה ממכתב הדחיה מיום 4.5.15.

לטענתו של הנתבע, לא הוכח כי קיימים אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב העבודה וכן לא הוכח קיומו של קשר סיבתי רפואי בין הליקוי לתנאי העבודה.

2.התובע הגיש כתב תביעה בו ביקש להכיר בליקוי כפגיעה בעבודה בעוד שהנתבע חזר במסגרת כתב ההגנה על האמור במכתב הדחיה.

3.ביום 17.3.16 נקבע התיק לשמיעת ראיות, אלא שהצדדים הסכימו במעמד הדיון כי ימונה מומחה רפואי לצורך הדיון בשאלת הקשר הסיבתי-רפואי בין הליקוי ממנו סובל התובע לבין תנאי עבודתו, וזאת על בסיס התשתית העובדתית שלהלן:

"א. התובע יליד 1962, מייצר פעמוני רוח. עובד בין 8-10 שעות ביום, 6 ימים

בשבוע.

ב. כדי לייצר את פעמוני הרוח, התובע משתמש בחומרי הגלם:

מוטות אלומיניום באורך של 6 מטר ועובי של מ- 8 מילימטר ועד 60 מילימטר וכן עושה שימוש בעצים (אשר נועדו כדי להחזיק את מוטות הרוח בחבלים).

התובע חותך את מוטות האלומיניום לגדלים שונים הנעים בין 10 ס"מ לבין 80 ס"מ.

כדי לחתוך את המוטות, התובע תוך כדי עמידה חותך את המוטות במסור חשמלי. (מסור חשמלי עליון- ג'ארום) לגדלים שונים כאמור.

אחר כך, התובע מחורר את צינורות האלומיניום באמצעות מקדחת עמוד תוך כדי ישיבה (מקדחה רוטטת). התובע לוקח את החומר מהצד השמאלי ולשם כך הוא מסובב את ראשו לכיוון שמאל, לוקח את המוט ומכניס את המוט למקום המיועד לכך במכונה ואז באמצעות יד ימין הוא מוריד את הידית, והמקדחה החשמלית מבצעת את החור במוט, אחרי זה לוקח את המוט ומניח על השולחן מקדימה תוך כדי ישיבה (אני שם אותם בארגז שנמצא מולי) ואז מפנה את הראש שמאלה ולוקח מוט נוסף ומבצע אותה פעולה.

התובע מבצע בממוצע כ- 5000 ועד 10,000 חורים ביום.