ב"ל 53484-05-14 ב' ש' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.התובע יליד 1975, הגיש תביעה לנתבע להכיר בפגיעה בגבו כפגיעה בעבודה לפי תורת המיקרוטראומה. הנתבע דחה את התביעה, על כן הגיש התובע תובענה זו. התובע עבד מיוני 2010 עד דצמבר 2012 בחברת "מלגם", עבודתו התבצעה על גבי קטנוע 125 סמ"ק. לטענתו, כתוצאה מעבודתו ונהיגתו על הקטנוע נפגע בגבו ועבר ניתוח ביום 7.5.13.

2.בכתב ההגנה טענה ב"כ הנתבע כי התובע לא הוכיח אירועים תאונתיים זעירים חוזרים ונשנים תוך כדי ועקב עבודתו. לטענת הנתבע הפגיעה בגבו של התובע, ככל שקיימת, לא קשורה לתנאי עבודתו אלא לתחלואה טבעית.

3.התובע העיד שעבודתו הייתה 8-10 שעות ביום, חמישה ימים בשבוע, בעיקר בשכונות הישנות בעיר באר שבע. בתפקידו נדרש לבצע רישומים בעיקול ולמסור לבתי חייבים צווי עיקול. לטענתו, הוא נדרש לחלק בין 30-50 צווים ביום, התובע אישר שהוא סידר את הצווים לחלוקה על פי אזורים ותיאר את עבודת המסירה עצמה. הוא תיאר שלעתים נדרש להגיע לאותה הכתובת מספר פעמים כדי למסור את הצו. לטענתו, הוא היה חייב לסיים את כל הצווים שניתנו לו באותו יום. כן טען שהכבישים בשכונות ותיקות בעיר באר שבע משובשים וצירף תמונות שצילם של בורות ומהמורות בכבישים. לדבריו, לא יכול היה להתחמק במהלך הנסיעה מאותם בורות ומהמורות.

4.העדים מטעם הנתבע, עובדי המעסיקה אישרו שעבודת התובע הייתה בעיר באר שבע, בעיקר בשכונות ישנות, חמישה ימים בשבוע. אחת העדות הסבירה שאין הכרח לחזור לאותה כתובת כאשר החייב לא נמצא בבית וניתן להסתפק בהדבקה אחת. העד הנוסף, מנהל האכיפה הארצי בחברת מלגם, העיד שהתובע קיבל את הצווים בין 8:00 ל-9:00 בבוקר ויכול היה להגיע גם ב-10:00 הוא ביצע 40 צווים בין 8.5 שעות ל-9 שעות ביום ביצע את מסירת הצווים בזמנו החופשי כאשר התובע עשה הפסקת צהריים והיה קובע את שעות העבודה לעצמו. חלוקת הצווים לחייבים פרטיים במגורים התבצעה בשעות אחה"צ ולא בשעות הבוקר, לעומת חלוקת צווים לעסקים שהתבצעה בעיקר בשעות הבוקר.

5.התובע בסיכומיו ביקש להכיר בפגיעה על פי תורת המיקרוטראומה לאור העובדה שרכב על אופנוע 125 סמ"ק, ללא בולמי זעזועים וללא כיסא שמתאים לנהיגה ממושכת כזו ביום. ב"כ הנתבע בסיכומיה ביקשה לדחות את התביעה לאור העובדה שמשך זמן הנסיעה השתנה מפעם לפעם. תקופת עבודת התובע הייתה שנתיים ושמונה חודשים בלבד וכן לאור העובדה כי מדובר בכבישים בעיר באר שבע בין השנים 2010-2012, ומדובר בכבישים תקינים במרבית הזמן.

6.לאחר שבחנו את טענות הצדדים, הגענו למסקנה שהתובע לא הרים את הנטל להוכיח תשתית עובדתית לפי תורת המיקרוטראומה. התובע לא הוכיח פגיעות זעירות חוזרות ונשנות שנגרמו על ידי נסיעותיו במסגרת עבודתו. גם אם ישנם כבישים משובשים יש לזכור שמדובר ברוכב קטנוע שביכולתו לבחור את המסלול ולעקוף נקודות בעייתיות וגם אם יש כבישים משובשים, מדובר במקטעים מסוימים ולא בכבישים שלמים. התובע לא נדרש לנהוג על אותו כביש חזור ושנה כך שגם אם היה שיבוש לא מדובר בהכרח בפעולה חוזרת על גבי אותו שיבוש. אם התובע ביצע חלוקת צווים לבתי מגורים הוא עשה זאת בשעות אחה"צ ולא בשעות הבוקר ואם עשה את החלוקה לעסקים העבודה ברובה היתה בשעות הבוקר אך לא בשכונות הוותיקות ולא באזורים בכבישים משובשים.

7.בעב"ל 38717-12-12 אברהם נחמני – המל"ל (ניתן ביום 27.4.14)  קבעה סגנית  נשיא בית הדין הארצי לעבודה- השופטת ורדה וירט- לבנה, שלא הוכחה תשתית עובדתית למקרוטראומה כאשר דובר בנהג שנסע בכבישים משובשים כ- 5% מכלל נסיעותיו.  סגנית הנשיא הפנתה בפסק דינה לעב"ל 313/97 המוסד לביטוח לאומי – אשר יניב, שם דובר על מי שהוא נהג במקצועו והוא נוהג במשך שנים רבות בכבישים משובשים "שעות מספר מדי יום". סגנית הנשיא הפנתה גם לעב"ל 451/08 אליהו שחף – המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 31.5.09) שם נקבע "בעבודת נהג הכוללת זעזועי נסיעה על פני כבישים משובשים, לאורך שנים, במשך מספר רב של שעות בכל יום,  יש לכאורה משום תשתית עובדתית מספקת לבחינת הפגיעה ממנה הוא סובל בגבו במסגרת תורת המיקרוטראומה". כך שעל פי ההלכה שנקבעה בעניין אברהם נחמני על מנת להכיר בעבודה של נהג לצורך תשתית עובדתית ליישום תורת המיקרוטארומה, יש להוכיח עבודה על פני כבישים משובשים לאורך שנים או נסיעה על פני כבישים משובשים במספר רב של שעות בכל יום, מה שלא מתקיים בעניינו, כאמור אם התובע עבד בשכונות בהן הכבישים לטענתו היו משובשים עבד בעיקר בשעות אחר הצהריים.

8.התובע עבד שנתיים ושמונה חודשים בלבד. לא השתכנענו שהוא נהג על פני כבישים משובשים מספר רב של שעות בכל יום, על כן לא הקים תשתית עובדתית למיקרוטראומה. בנסיבות הללו אנו מורים על דחיית התביעה כבר בשלב זה מבלי להזדקק למינוי מומחה רפואי.

9.התביעה נדחית. אין צו להוצאות, פסק הדין ניתן בהרכב של שניים לאור ההחלטה מיום 26.3.14.