ב"ל 52441-11-13 י..ס.נ' המוסד לביטוח לאומי

1.זהו ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 14.11.13, אשר התכנסה לדון בעניינו של המערער מכוח פסק דין שניתן ביום 23.09.13 בבית דין זה במסגרת תיק 35300-06-13 (להלן: "פסק הדין").

2.פסק הדין ניתן לאחר שהוועדה התכנסה מכוח פסקי דין קודמים שניתנו בערעור של המערער בבית דין זה – בתיק בל 10290-11-12 (שניתן על ידי מותב זה), ובתיק בל 29871-02-12 (שניתן על ידי כב' השופט ארמון).

בפסק הדין כהגדרתו לעיל קבע בית דין זה כי הוועדה מילאה אחר חלק מההוראות שניתנו בפסק דינו של כב' השופט ארמון (סעיף 22(ב) לאותו פסק דין), למעט ההוראה הנוגעת למידת הנחיצות בעריכת בדיקה חוזרת למערער, וזאת לנוכח האבחנה של אי ספיקת הלב ממנה הוא סובל.

3.במעמד הדיון שנערך בפני בית הדין עמד המערער על טענותיו שבהודעת הערעור, לפיהן הוועדה נתנה את החלטתה בהעדרו ונמנעה מלזמנו בפניה.

בנוסף טען, כי הוועדה לא התייחסה למסמכים שהומצאו לה והמלמדים על מצבו הרפואי והלבבי. בהתאם לכך, ביקש כי בית הדין ימנה מומחה רפואי מטעמו.

4.ב"כ המשיב, לעומת זאת, ביקשה לדחות את הערעור באשר לדעתה גם בהינתן העובדה שהוגשו לוועדה מסמכים רפואיים והיא לא התייחסה אליהם, הרי שלא נפלה מצד הוועדה כל טעות משפטית, וזאת בהתחשב בהוראה המצומצמת שניתנה לוועדה במסגרת פסק הדין.

5.החלטת הוועדה מושא הערעור:

א.בהינתן העובדה שעסקינן בהחלטה של ועדה אליה הוחזר עניין מכוח פסק דין, הרי שהשאלה היחידה שיש לדון בה, על פי ההלכה הפסוקה, היא האם מילאה הוועדה אחר ההוראות שבפסק הדין, זאת ותו לא.

הלכה פסוקה היא כי:

"משהוחזר על ידי בית הדין עניינו של מבוטח לוועדה לעררים עם הוראות, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין, ואל לה לוועדה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה" (ראו, דב"ע נא/01-29 מנחם פרנקל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160).

ב.במקרה הנוכחי, פסק הדין החזיר את הדיון לוועדה בעניינו אחד בלבד – לשקול האם לצורך יישום ההוראה הנוגעת למידת אי ספיקת הלב זקוקה היא לבדיקת המערער וככל שהדבר נחוץ – להזמינו. בהתאם לכך הורה בית הדין לוועדה כדלקמן -

"אשר על כן, ומטעמי ספק ספיקא, וכדי שהמערער יחוש שניתן לו יומו וניתן יהא ללמוד מהפרוטוקול שהדבר נעשה, מוצאת אני לנכון להורות על השבת עניינו של המערער שוב לאותה ועדה, שכבר הוכיחה שדעתה אינה נעולה והיא מתייחסת בלב פתוח להוראות בית הדין כפי שצוין כבר בפסק הדין, כדי שתשקול במנומק האם יש צורך בזימונו של המערער לבדיקה בפניה לצורך קביעה בדבר מידת אי ספיקת הלב שלו, אם תמצא שיש צורך – תזמין אותו לבדיקה למטרה זו ואם לאו – תבהיר בפרוטוקול מדוע היא סבורה שאין בכך צורך".