ב"ל 51550-06-14 . 18 פברואר 2015

לפני ערעור על החלטת הוועדה לעררים (ניידות) מיום 30/4/14 (להלן: "הוועדה"), אשר דחתה את ערר המערער וקבעה כי מצבו אינו מזכה בגמלת ניידות, בהתאם להסכם בדבר גמלת ניידות מיום 1/6/1977 (להלן: "הסכם הניידות").

מבוא

המערער, יליד 1951, בעל דרגת אי כושר בשיעור 100% וזכאי לקצבה מירבית בענף שירותים מיוחדים בשיעור 175%. המערער משתמש בכיסא גלגלים.

ועדה מחוזית לניידות מיום 15/7/10 קבעה כי למערער ליקוי בשיעור 75% בהתאם להסכם הניידות.

ביום 10/6/13 הגיש המערער בקשה לבדיקה רפואית לקביעת מוגבלות בניידות, בשל החמרה במצבו. ביום 28/7/13 נבדק המערער ע"י ועדה מחוזית לניידות אשר קבעה כי הליקוי ממנו סובל נכלל בסעיף א' 3 לרשימת הליקויים שבהסכם הניידות ונקבעו למערער 75% מוגבלות בניידות. עוד קבעה הוועדה, כי המערער זקוק לכיסא גלגלים ומשתמש בו.

המערער הגיש ערר על החלטה זו ועמד בפני ועדה לעררים (ניידות) אשר התכנסה לראשונה ביום 12/11/13 (להלן: "ההתכנסות הראשונה"). על חברי הוועדה נמנו שני מומחים מתחום הנוירולוגיה ומומחה בתחום כלי דם. הוועדה בדקה את המערער בדיקה קלינית וציינה, כי ממצאיה אינם מאפשרים יישום בהתאם להסכם הניידות. על כן, הוועדה עצרה את דיוניה ואפשרה למערער לפעול למשיכת הערר.

במכתב מיום 1/12/13 הודיע המערער לוועדה כי אינו מעוניין למשוך את הערר, עומד על טענותיו ומבקש להיבדק על ידי רופא אורתופד.