ב"ל
בית דין אזורי לעבודה חיפה
|
48123-05-14
07/09/2014
|
בפני סגנית הנשיא:
איטה קציר
|
| - נגד - |
מערער:
מ.ג.
עו"ד אשרף אליאס מטעם הלשכה לסיוע משפטי
|
משיב:
המוסד לביטוח לאומי
עו"ד רינת מישאל
|
| פסק דין |
1.זהו ערעור על החלטת הוועדה לעררים לעניין אי כושר, מיום 2/3/14 ("הוועדה"), אשר קבעה כי המערער לא איבד כדי 50% מכושר השתכרותו ("ההחלטה").
2.טענת הערעור העיקרית היא שהוועדה לא התייחסה כראוי לכל ליקויו הרפואיים של המערער, כגון נכותו הנפשית ונטילת תרופות הפוגעות בערנותו. נטען עוד כי הוועדה לא שקלה כראוי את נסיבותיו האישיות של המערער, כגון גילו, והעובדה שעבד שנים רבות בעבודות הדורשות מאמץ פיזי ניכר.
3.לטענת המשיב, החלטת הוועדה מפורטת ומנומקת ולא נפל בה פגם משפטי. נטען כי הוועדה התייחסה לנכויות הרפואיות שנקבעו למערער, ונתנה דעתה לתלונותיו ולהשפעת ליקוייו על יכולת השתכרותו.
4.לבית הדין הסמכות לבחון האם נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה (סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995).
במקרים קיצוניים של חוסר סבירות בהחלטה של ועדה מסוג זה, רשאי בית הדין להתערב ולראות בחוסר הסבירות האמור משום טעות משפטית. זאת משום שוועדה לעררים, בשונה מוועדה רפואית, פועלת בתחום שאינו רפואי טהור. אולם, יש לתת את הדעת כי התערבות כזו של בית הדין תוגבל למקרים קיצוניים של חוסר סבירות (דב"ע שם/01-1318 עטיה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60).
5.מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה:
ביום 2/3/14 התכנסה הוועדה, הקשיבה לתלונות המערער, ורשמה אותן בסעיף ג' לפרוטוקול. באשר לעברו התעסוקתי ציין המערער כי עבד 17 שנה במטבח בית החולים בני ציון והפסיק את עבודתו על רקע בעיות בריאות. לדברי המערער, הוא סובל מכאבים בצוואר ובכתפיים ומכאבי ראש; מחלת סכרת; קושי בהרמת יד שמאל עקב שבר בכתף, קושי להחזיק חפצים בכפות הידיים, נפיחות ורעד בכפות הידיים, כאבי גב עם הקרנה לרגליים, חום ונימול, קושי בעמידה ובהליכה.
הוועדה בחנה את הליקויים מהם סובל המערער, וציינה כי המערער בן 52, אובחן כסובל מליקוי שמיעה וטנטון לא תמידי, דום נשימה בשינה, הפרעת הסתגלות, CTS מימין ומשמאל, הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה מותני, הגבלה בינונית בתנועות עמוד שדרה צווארי, השמנת יתר, יתר לחץ דם, גסטריטיס, הגבלה בכתף שמאל, דלקת בדרכי השתן, סכרת מטופלת באינסולין.
הוועדה נתנה דעתה לתלונות המערער, לפיהן הוא מצוי באי כושר עבודה מוחלט עקב ליקוייו הרפואיים, והתייחסה לחוות דעת הרופא המוסמך לעניין כושר השתכרות לפיה המערער מסוגל לעבוד עבודה מלאה בתנאים מיוחדים ללא מאמץ פיזי, עם אפשרות לארוחות סדירות ובתנאים שאינם מחייבים ערנות יתר. לסיכום קבעה הוועדה כי המערער מסוגל לעבודה במשרה מלאה בעבודות חרושת קלה כגון אריזה ומיון, לא בהרכבה, ובכל עבודה שאינה דורשת הרמת משאות כבדים או מאמץ פיזי.