ב"ל 4609-05-14.13 פ' נ' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 2/4/14 ("הוועדה"). בהחלטתה קבעה הוועדה כי למערער נותרה נכות יציבה בשיעור 0% מיום 1/8/10 ("ההחלטה").

2.עניינו של המערער הוחזר לוועדה לפי פסק דין מיום 12/9/13 (ב"ל 13- 04- 4521), לפיו אושרה הסכמת הצדדים בדבר השבת עניינו של המערער לוועדה רפואית לעררים בהרכב חדש, אשר תדון בעניינו לפי הוראות פסק הדין מיום 9/7/12 (ב"ל 12- 01- 39405, ב"ל 12- 06- 23585) ("פסק הדין המחזיר"). על פי הוראות פסק הדין המחזיר, הוועדה תדון בשאלת הקשר הסיבתי בין הפגימה הנטענת בכתף ימין לבין האירוע בעבודתו של המערער מיום 3/12/09 (האירוע שהוכר כתאונת עבודה). ככל שהוועדה תשלול קשר סיבתי, תנמק קביעתה; ככל שתאשר קיומו של קשר סיבתי, תקבע הוועדה האם נותרה למערער נכות בגין הפגימה הנטענת.

על פי הנחיות פסק הדין, חוות הדעת של ד"ר ניר הוס מיום 25/1/12 תעמוד לעיון הוועדה, תוך הסתייגות המשיב מתיאור תולדות הפגיעה בעמוד 2 לחוות הדעת (גרסת המערער לגבי חבלה ביד ימין). לפני הוועדה יונח גם טופס התשאול שנערך למערער ביום 11/10/10, והמערער רשאי להציג לוועדה מסמכים רפואיים.

טענות הצדדים:

3.טענת הערעור העיקרית היא שהוועדה לא מילאה אחר הוראות פסק הדין המחזיר מאחר שלא התייחסה כנדרש לחוות הדעת של ד"ר הוס. המערער הוסיף וטען, כי הוועדה התעלמה ממסמך רפואי מיום 29/8/08, הסותר מסמך רפואי אחר מיום 9/8/08, עליו ביססה הוועדה קיומו של עבר רפואי בכתף ימין.

4.לטענת המשיב, הוועדה פעלה בהתאם להוראות פסק הדין המחזיר, ויצאה ידי חובת ההתייחסות לחוות הדעת של ד"ר הוס, משהסבירה מדוע אינה מקבלת את הנחת היסוד שלו. נטען כי קביעת הוועדה בדבר העדר קשר סיבתי מבוססת על ממצאי בדיקתה הקלינית, והקביעה בדבר מצב קודם בכתף מבוססת על ממצאים רפואיים מוכחים.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

5.לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות.

קיומו של קשר סיבתי בין החבלה הנטענת בכתף ימין לבין התאונה שהוכרה