דוד כהן ואח' נ' המוסד לבטוח לאומי

1.האם בדין נדחתה תביעתם של התובעים (להלן גם: דוד ואלמירה), שהם בני-זוג, לתשלום דמי לידה? זוהי השאלה שבפנינו.

2.ביום 26.11.15 אושפזה אלמירה, שהיתה בשבוע ה- 26 להריון, במחלקה להריון בסיכון גבוה בבית החולים איכילוב, וביום 1.12.15 היא ילדה בת במזל טוב. הבת אושפזה בפגיה מיד לאחר לידתה, והשתחררה ממנה רק לאחר כשלושה חודשים. אלמירה השתחררה מבית החולים ביום 8.12.15 אבל התאשפזה שוב בדחיפות ביום 10.12.15, ונותחה ניתוח חירום עקב זיהום בבטנה. בסופו של דבר שוחררה שוב רק ביום 24.12.15. בכל התקופה הזו היה דוד צמוד הן לאלמירה והן לביתם התינוקת ששהתה בפגיה, תוך שהוא נעדר מעבודתו.

3. דוד ואלמירה פנו למשיב בכתב בבקשה להכיר בתקופה הראשונה (מיום 26.11.15 עד ליום 24.12.15) כחופשת לידה עבור דוד, כדבריו "מתוך התחשבות במקרה המיוחד", וכן "השלמת דמי הלידה לאלמירה ל- 14 שבועות", ולבסוף "הארכת דמי הלידה על חשבון השהות בפגיה" (ראו בפירוט בפניה בכתב למוסד שצורפו לכתב התביעה, מיום 17.4.16). יצוין כי פניה זו למוסד נעשתה בעקבות מכתב דחיה שנשלח לשניים ביום 10.3.16, שבו נאמר כך:

"הריני להודיעך כי דחינו את תביעתך לדמי לידה כעובדת עצמאית זאת, מאחר ועל פי מחלקת ביטוח גבייה, אינך עונה על הגדרת עובדת עצמאית, נכון ליום הפסקת עבודתך לפני הלידה, ולפיכך לא צברת תקופה אכשרה כאמור בסעיף 50 לחוק.

לעניין בקשת בן הזוג לקחת את חופשה הלידה, הרי שעל פי סעיף 19 ב' 3 לחוק זכאות בן הזוג לחלוק את חופשת הלידה נגזרת מזכאות בת הזוג, ומאחר שבת הזוג אינה עונה על הגדרת עובד עצמאי, אזי גם בן הזוג אינו זכאי לכך, גם אם בן הזוג מבקש להחליפך עקב מצב רפואי עדיין עלייך להיות זכאית לדמי לידה".

4.לאחר הגשת כתב התביעה וכתב ההגנה, התקיים דיון מוקדם בפני כב' השופטת עידית איצקוביץ. במהלך הדיון ולאחר שמיעת עמדות הצדדים, ביקש בית הדין לברר האם נציג המוסד את האפשרות להענקה מטעמי צדק, ובהתאם ניתנה החלטה לפיה המוסד יודיע את עמדתו בעניין זה. לאחר בדיקת הבקשה, הודיע המוסד לאלמירה כדלקמן (הוגש גם לבית הדין ביום 10.11.16):

"הריני להודיעך כי בקשתך להענקה מטעמי צדק נדחתה משום שלא התמלאו בה התנאים המפורטים בתקנה 3 לתקנות בדבר הענקה מטעמי צדק ואף לא בתקנה 3(10) לתקנות האמורים.

בתאריך 20.3.16 הצהרת בטופס דין וחשבון למחלקת גביה, כי הינך עובדת עצמאית החל מ- 1/15 (הצהרה מאוחרת) ותשלום דמי הביטוח שולם לאחר הלידה".

5.לאור זאת, הועבר התיק לשמיעת הוכחות בפני מותב זה. במהלך דיון ההוכחות שהתקיים ביום 4.5.16 העידה התובעת, ובהמשך לכך סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל-פה.

6.לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, הגענו למסקנה שהחלטת המוסד לדחות את התביעה מבוססת היטב על הוראות הדין, ולפיכך אין מקום לקבלת התביעה. להלן נפרט כיצד הגענו למסקנה זו:

ראשית על פי פסיקתו של בית הדין הארצי "הזכות לדמי לידה על פי חוק הביטוח הלאומי תכליתה שמירת רמת חיים של האישה העובדת בעת שהיא בחופשת לידה ממקום עבודתה ומטפלת בבנה" (עבל 1337/00 המוסד לביטוח לאומי נ' הורוביץ (10.10.02), ראו גם בפירוט: עבל 543-09 פלונית נ' המוסד לביטוח לאומי (4.5.11)). החוק מאפשר קבלת לידה הן לעובדות שכירות והן לעצמאיות, אך בפסיקה הודגש המובן מאליו, והוא שתנאי לקבלת דמי הלידה הינו עמידת המבוטחת בדרישות החוק והתקנות. עובדת או עצמאית שאינה עומדת בדרישות החוק, אינה זכאית לדמי לידה;

שנית במקרה שלפנינו, אין למעשה מחלוקת של ממש על כך שהתובעת אינה עומדת בדרישת סעיף 50 לחוק, שכן לא "שולמו בעדה דמי ביטוח משכר כעובדת או ששילמה דמי ביטוח מהכנסתה כעובדת עצמאית" במשך פרק הזמן שקדם ליום הקובע לפי החוק. כמובן שאין בתשלום דמי הביטוח בדיעבד, חודשים לאחר הלידה, כדי לשנות את המסקנה המשפטית בדבר העדר זכאותה;

שלישית אשר לזכאות התובע לדמי לידה, הרי שאחד התנאים שנקבעו בחוק לזכותו של אב לדמי לידה, הינה כי "אשתו זכאית לדמי לידה... והיא הסכימה בכתב לוותר על דמי הלידה" (סעיף 49 (ד1)(3) לחוק. מכאן, שבהעדר זכאות לתובעת, לא התקיים אחד מתנאי הסף לזכאות התובע, וגם דין תביעתו להידחות;

ולבסוף צדק המוסד בקביעתו כי המקרה של התובעים לא בא בגדר המאפשרים בהם יש מקום לשלם דמי גמלה לפי תקנות הביטוח הלאומי (הענקות מטעמי צדק), תשל"ה-1975. אפילו היינו יוצאים מנקודת הנחה שהמקרה של התובע בא בגדר סעיף 3(10) לתקנות, דהיינו שמתקיימת בנסיבותיו המיוחדות של המקרה של התובעים, כפי שתוארו מעלה, "סיבה אחרת שלפי שיקול דעת המוסד מקורה בנסיבות שלא היו תלויות במבקשה ההענקה והמוסד שוכנע ששורת הצדק מחייבת מתן הענקה" הרי שלא היה בכך כדי לסייע להם. זאת, מאחר ותנאי נוסף להענקה מטעמי צדק במקרה שכזה הינו עמידת המבקשים במבחן הכנסה. במקרה שלפנינו ההכנסה של התובעים גבוהה מהמקסימום האפשרי לצורך "הענקת צדק" שכזו – לפי טענת המוסד של נסתרה הם השתכרו ביחד מעל 30,000 ₪ -- ועל כן די בכך על מנת להביא לדחיית הבקשה.