ב"ל 44864-03-14 מנשה נ' המוסד לביטוח לאומי

1.המערער סובל מליקוי בגב, אשר הוכר כפגיעה בעבודה על דרך המיקרוטראומה בהליך שהתנהל בפני בית הדין בתיק בל 1475-06-12.

בית הדין נתן פסק דין אשר אימץ חוות דעת מומחה (להלן: "המומחה") אשר בה נקבע כי התובע סובל מ"שינויים ניווניים ושלושה בלטי דיסק בע"ש מותני", הקשורים כאמור לתנאי עבודתו. כן נקבע במסגרת חוות דעת המומחה המשלימה שניתנה בדרך של מתן מענה לשאלת הבהרה שהופנתה אליו, כי "השפעת העבודה על התפתחות מחלתו עולה על 20%. בהערכה גסה הייתי מעריך אותה בין 40% ל 50%".

המערער ביקש לקבוע את נכותו בגין הליקוי ממנו הוא סובל בגב, וועדה רפואית בדרג ראשון מיום 21.10.13 קבעה כי נותרו לו 10% נכות יציבה והחליטה לנכות מחצית משיעורי הנכות, וזאת לאור הערכת המומחה האמורה ביחס לשפעת העבודה על הליקוי ממנו סובל המערער בגב. בהתאם לכך, הוועדה החליטה לקבוע למערער דרגת נכות בשיעור 5% בתחולה מיום 01.11.13 בהתאם לפריט ליקוי 37(7)(א) לרשימת הליקויים שבתוספות לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגע עבודה), תשט"ז – 1956 (להלן: "התקנות").

המערער הגיש ערר על קביעת הדרג הראשון, וועדה רפואית לעררים (להלן: "הוועדה") דנה בו ביום 11.02.14, קיבלה את הערר, וקבעה כי למערער 15% בניכוי מחצית משיעורי הנכות, וזאת בהתאם להערכת המומחה. בהתאם לכך, הוועדה החליטה לקבוע למערער דרגת נכות מותאמת בשיעור של 7.5% בתחולה מיום 01.11.13 בהתאם לפריט ליקוי 37(7)א-ב לרשימת הליקויים שבתקנות.

מכאן הערעור שבפני.

2.להלן תמצית טענות ב"כ המערער –

א.בפני הוועדה הונח אישור רפואי מדר' אבינועם גורדין מיום 15.05.11, והוועדה לא נימקה איזה חלק ממסקנותיו היא מקבלת ואיזה לאו.

ב.הוועדה לא נימקה מדוע החליטה לקבוע למערער נכות מותאמת, וזאת בניגוד לקביעה שבאישור הרפואי של דר' גורדין.

ג.החלטת הוועדה אינה מנומקת ולא ניתן לעקוב אחר הלך מחשבתה לעניין הבדיקה הקלינית שבוצעה למערער.

ד.הוועדה פעלה בניגוד לדין בעניין ניכוי על חשבון מצב קודם, שכן היה עליה להצביע על נתונים קליניים מוכחים שאובחנו בעברו של המערער.

ה.הוועדה קבעה על דרך הספק האם הירידה בתחושה ממנה סובל המערער ברגל ימנית קשורה לעבודה, וזאת בניגוד לפסיקה לפיה הקביעה בדבר הקשר הסיבתי חייבת להתנסח על דרך החיוב או השלילה, אך לא על דרך הספק.

ו.הוועדה לא נתנה את דעתה לממצאי בדיקות ההדמיה שהונחו בפניה, וכלל לא דנה בכך שתלונות המערער עולות בקנה אחד עם ממצאי אותן הבדיקות.

3.ב"כ המשיב, לעומת זאת, ביקש לדחות את הערעור באשר לטענתו לא נפלה כל טעות משפטית בדרך פעולות הוועדה. לעניין הטענה בדבר שיעור הנכות בגין ההגבלה בתנועות, נטען שמדובר בבחינה רפואית המסורה לשיקול דעתה של הוועדה. אשר לעניין המצב הקודם, נטען שלא מדובר בכלל בשאלה של ניכוי מצב קודם אם כי עסקינן בקביעה שנסמכת על חוות דעת המומחה מטעם בית הדין שבה נקבע כי השפעת העבודה הינה בין 40% ל – 50%. אשר לעניין הירידה בתחושה, נטען שמדובר בממצא שמצאה הוועדה עצמה ולא נמצא לו הסבר. המומחה מטעם בית הדין לא קבע נכות בתחום הנוירולוגי והמערער לא הצביע על טיפול רפואי כלשהו בעניין זה. מדובר בעניין רפואי המסור לוועדה.

4.החלטת הוועדה מושא הערעור: