ב"ל 44418-03-14.16 י' ח' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 על החלטת ועדה רפואית לעררים שסיכמה דיוניה ביום 22.1.14 (להלן - הוועדה), אשר קבעה כי אין קשר סיבתי בין תלונת המערער בדבר יתר לחץ דם לבין הפגיעה בעבודה מיום 30.1.12, לגביה הכיר פקיד התביעות בפגימה של "מתח נפשי".

2.הועדה התכנסה בהתאם להוראות פסק-דין בבל 8364-01-13 מיום 27.5.13 (להלן – פסק הדין), בו נקבע כי נפל פגם משפטי בכך שהוועדה לא בחנה את תלונתו של המערער בדבר יתר לחץ דם הנובע לטענתו מהפגיעה שהוכרה. פסק-הדין הורה כי עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים באותו הרכב, אשר תזמן את המערער, תאפשר לו לטעון בפניה ולהציג מסמכים רפואיים בנוגע לבעיית יתר לחץ הדם בלבד, ותקבע באופן מנומק האם המערער אכן סובל מיתר לחץ דם, האם ליקוי זה מזכה באחוזי נכות, ואם הליקוי קשור לפגיעה שהוכרה.

3.כאמור, בהחלטתה מיום 22.1.14 קבעה הוועדה כי אין קשר סיבתי בין התלונה בדבר יתר לחץ דם לבין הפגיעה שהוכרה. מכאן הערעור שלפני.

4.המערער טוען כי הוועדה לא מילאה אחר הוראות פסק-הדין, וכי הגיעה למסקנות עובדתיות מוטעות בדבר מועד תחילת הטיפול בבעיית יתר לחץ הדם. עוד נטען כי קביעת הוועדה כי מצבו של המערער מאוזן בעזרת תרופות אין בה כשלעצמה כדי לאיין את הנכות, ובוודאי שאין בה כדי להוביל למסקנה בדבר היעדר קשר סיבתי בין הליקוי לפגיעה.

5.מנגד, טוען המשיב כי הוועדה מילאה אחר הוראות פסק-הדין וקבעה באופן מנומק כי אין קשר סיבתי בין הליקוי לפגיעה שהוכרה, בהסתמך בין השאר על הזמן שחלף ממועד האירוע ועד קבלת טיפול קבוע.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

6.הוועדה התכנסה לשתי ישיבות לאחר פסק-הדין.

ביום 27.11.13 ציינה הוועדה בין ממצאיה כי ביום האירוע (30.1.12) נמדדו ערכים של 154/84 וצוין כי המערער היה מתוח מאוד. עוד ציינה הוועדה כי בהתאם למעקב לחץ דם שנמסר לה הוצגו המדידות הנ"ל:

א.מיום 14.6.12 (כחמישה חודשים לאחר האירוע) שהצביע על ערכים של 110/70;

ב.מיום 22.6.12 – שלוש מדידות באותו יום שהראו ערכים (135-137) – (97-93).

ג.המערער נבדק בחדר מיום ביום 10.6.12 עקב כאבי ראש וסחרחורות, עד מועד זה לא טופל תרופתית וכי במעד זה נמדדו ערכים 146/98 וקיבל המלצה לטיפול באנלפריל;

ד. מיום 24.5.13 – ערכים 130/82;