אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ב"ל 44201-01-14 עסילי נ' המוסד לביטוח לאומי

ב"ל 44201-01-14 עסילי נ' המוסד לביטוח לאומי

תאריך פרסום : 20/08/2015 | גרסת הדפסה
ב"ל
בית דין אזורי לעבודה ירושלים
44201-01-14
03/05/2015
בפני השופטת:
יפה שטיין

- נגד -
תובעת:
סבאח עסילי
עו"ד סני חורי
נתבע:
המוסד לביטוח לאומי
עו"ד יסמין דיגדקר
פסק דין
 
  1. פס"ד זה דן בשאלת זכאותה של התובעת לקיצבת שאירים לאור העובדה שבמועד פטירת בעלה המנוח (בשנת 1999), נחשבה שכונת הדואר בה התגוררו , מבחינה משפטית, מחוץ לתחום, ולאור העובדה כי מאז שנת 2014 (ומבלי ששינתה את מקום מגוריה) הוכרה כתושבת.

  2. העובדות הרלבנטיות:

    א. התובעת התגוררה עם בעלה המנוח, סלאח עסילי, בשכונת הדואר.

    ב. הבעל נפטר ב- 31/1/99

    ג. לפי המצב המשפטי שהיה במועד פטירת המנוח, שכונת הדואר הייתה מחוץ לתחום.

    ד. בעקבות חוו"ד היועץ המשפטי משנת 2013, הגישה התובעת תביעה להכרה בה כתושבת, ואכן משנת 2014 הוכרה התובעת כתושבת.

    ה. התובעת הגישה תביעה לתשלום קיצבת שארים, לאור העובדה שכיום נחשבת כתושבת אולם תביעתה נדחתה לאור סעיף 240 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה (1995) (להלן: החוק), מכיוון שבמועד הפטירה לא היה הבעל תושב ישראל.

  3. המחלוקת: זכאות התובעת לקיצבת שאירים לאור העובדה שכיום הינה "תושבת", ולא שינתה את מקום מגוריה, וכי המצב המשפטי הוא שהשתנה, באופן שכיום תושבי שכונת הדואר זכאים להטבות סוציאליות מכוח חוק הביטוח הלאומי.

  4. עיקר טענות ב"כ התובעת:

    א.התובעת התגוררה משך שנים בשכונת הדואר, כשמרכז החיים שלהם היה תמיד ירושלים.

    ב.לתובע הייתה תעודת זהות ישראלית, ומעולם לא קיבל הודעה כי תושבותו נשללה ממנו.

    ג.המנוח עבד בירושלים ושילמו עבורו כספים לביטוח לאומי. לפיכך, וע"פ האמור בסיכומי ב"כ התובעת, המנוח "נחשב לזכאי (כשם שהוא חייב) מכוח חוקי הביטחון הסוציאלי ומקים לאלמנתו זכות לקבל קיצבה מכוח החוק אחרי פטירתו".

    ד.היועץ המשפטי לממשלה מסר בשנת 2013 הנחיה, על פיה חלים חוקי המוסד לביטוח לאומי על האזור בו מתגוררת התובעת, לכן לא יכול להיות ספק שלכל המאוחר משנת 2013 זכאית התובעת לקיצבת שארים. עצם ההנחיה מקימה השתק ומניעות כנגד הנתבע מלטעון להתיישנות שעה שההנחיה עצמה מהווה שינוי במצב המשפטי אשר היה ערב אותה הנחיה.

    ה.גם דיני ההתיישנות וגם חובת ההגינות המנהלית שוללים אפשרות לשלול מהתובעת את קיצבת השארים המגיעה לה.

    ו.בעלה של התובעת היה תושב ישראל במועד פטירתו אך מכיוון שהתובעת הייתה רשאית להגיש תביעה לקצבת שארים רק לאחר ההנחיה של היועץ המשפטי, עשתה כן רק בשנת 2013. עוד נטען כי היועץ המשפטי קבע שהמדיניות הקודמת הייתה טעות, ולא ייתכן שהתובעת תשלם על טעות זו.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ