1.לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים בעניין אי כושר מיום 17/4/12, אשר קבעה כי המערערת לא איבדה 50% מכושרה להשתכר.
2.הוועדה ישבה מכוח פס"ד של כב' השופטת בר"ג מיום 16/5/13 (תיק -05-12 58547) (להלן: פסה"ד) אשר קבעה כי: "עניינה של המערערת יושב לפתחה של הוועדה הרפואית לעררים (אי כושר), באותו הרכב, על מנת שתבהיר האם בחנה את עניינה כמי שמשתכרת או כעקרת בית. ככל שראוי לבחון עניינה כעקרת בית הרי שתתן דעתה לקביעת הרופא המוסמך ולפיה יש להפנותה לאבחון במכון המתאים. ככל שתבוא הוועדה לכלל מסקנה כי אכן יש לבחון את כושרה של המערערת להשתכר בהתאם לאמות המידה המתאימות למשתכרת, תפעל כאמור בסעיף 9 לעיל". סעיף 9 לפסה"ד קובע כי: "מכל מקום, וככל שראוי לבחון עניינה של המערערת כמי שמשתכרת, הרי שדעתי היא שעל הוועדה ליתן דעתה ביתר פרוט להשכלה הפורמאלית המועטת של המערערת, שאמנם סיימה 12 שנות לימוד אך ללא בחינות בגרות. בדומה, על הוועדה ליתן דעתה ביתר פרוט לעובדה שהמערערת נעדרת כל נסיון תעסוקתי וכאמור לעיל מתקשה, בשלב זה, לראות בעצמה כמי שמשתתפת במעגל העבודה. באמור אין, כמובן, כדי לקבוע שמי שסבור כי אינו יכול להשתלב במעגל העבודה אכן אינו יכול להשתלב בו. עניין זה הוא בגדר מומחיותה של הוועדה. עם זאת ובנסיבות העניין, דעתי היא כי הדבר מצריך התייחסות מפורטת יותר. בתוך כך תבחן הוועדה גם את האפשרות למתן גמלה זמנית ולו לצורך תקופת שיקום מקצועי. ככל שתגיע הוועדה לכלל מסקנה כי המערערת לא איבדה מכושרה להשתכר ולו חלקית, תשוב ותבחן את ההשפעה המצטברת של כלל ליקויה על כושרה לעבוד, ובתוך כך תבחן האם המערערת אכן מסוגלת לעבודה שעשויה לכלול סביבה ממוחשבת".
3.עיקר טענות ב"כ המערערת:
א.ע"פ האמור בפסה"ד, היה על הוועדה להתייחס בצורה מפורטת להשכלתה הפורמאלית המועטה של המערערת - אך הוועדה לא נימקה עניין זה. בית הדין ביקש שהוועדה תתייחס לעובדה שהמערערת נעדרת כל ניסיון תעסוקתי וגם לעניין מסוגלותה להשתלב במעגל התעסוקה, אך גם בעניין זה הוועדה לא קיימה את האמור בפסה"ד, ולא נימקה כראוי ובצורה מפורטת. מה שעשתה הוועדה, זה רק חזרה על הנימוקים שהייתה בוועדה קודמת ולא התייחסה לאמור בפסק הדין.
ב.הוועדה לא התייחסה לעניין מתן גמלה זמנית ולא לצורך שיקום מקצועי כפי שפסק הדין דרש, גם בעניין זה הוועדה לא נימקה ולא התייחסה.
ג.הוועדה גם לא התייחסה לבחינת ההשפעה המצטברת על כלל ליקויה של המערערת על כושרה לעבוד לרבות, האפשרות אם המערערת יכולה בכלל להסתגל לעבודה הכוללת סביבה ממוחשבת, ובהתייחס לכך שהיא נעדרת כל עבר תעסוקתי, בכך שאין לה אפילו תעודת בגרות ושנות הלימודים המועטים שהיא למדה בהם, ולאור העובדה שהיא לא דוברת עברית.
ד.לאור כל זאת מבקש ב"כ המערערת להחזיר את עניינה לוועדה בהרכב אחר, שלא תהיה נעולה על קביעותיה.
4. עיקר טענות ב"כ המשיב: א.הוועדה יישמה את פסק הדין בהתאם להלכת פרנקל. הוועדה השיבה להוראתו הראשונה של פסק הדין כי היא בוחנת את המערערת כמשתכרת ולא כעקרת בית, ובכך פעלה כנדרש. אם המערערת מעוניינת להשיג על סיווגה כמשתכרת עליה להגיש תביעה מתאימה לפקיד התביעות.
ב.באשר להוראה השנייה של פסק הדין, הרי שהוועדה מציינת כי למערערת 12 שנות לימוד ובגרות ירדנית ובכך משיבה לעניין ההשכלה ודנה ומשקללת יסוד זה בהחלטתה.
ג.באשר להוראה השלישית של פסה"ד לעניין הסביבה הממוחשבת או הניסיון התעסוקתי - הוועדה אמנם אינה מתייחסת באופן ספציפי להוראתו השלישית של פסק הדין ואולם במסגרת העבודות שהוועדה מציעה לה עולה, כי אין כל צורך בניסיון תעסוקתי או בהשכלה, ועל כן ממילא נשמט הצורך להתייחסות לעניינים אלו.
ד.בעניין הרביעי של פסק הדין – לעניין תקופות זמניות -הוועדה אכן לא התייחסה לנושא זה, אולם לא היה מקום להתייחס משום שהמדובר בעניין שאיננו בסמכות הוועדה מלכתחילה ואין כל תוחלת להחזיר את עניינה של המערערת בעניין זה כאשר המערערת עצמה לא פנתה למחלקת השיקום לממש את זכויותיה. וועדת אי הכושר אינה מוסמכת ליתן גמלה זמנית ולו לצורך שיקום.
ה.לעניין הוראת פסק הדין החמישית, הוועדה דנה ומציינת את מכלול ליקויה בשורות 8 ו-9 להחלטתה ובכך יישמה אף את הוראה זו.
ו.בנסיבות לא נפלה כל טעות משפטית בהחלטת הוועדה, בוודאי לא כזו הגלויה לעין ושאינה מצריכה ידע רפואי, מבוקש לדחות את הערעור. בכל מקרה – אין כל הצדקה להעביר לוועדה בהרכב אחר.
5.דיון:
א.ע"פ הפסיקה, משהוחזר עניינה של המערערת על ידי בית הדין לוועדה לעררים בצירוף הוראות, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין, ואל לה לוועדה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה (דב"ע נא 29-0 מנחם פרנקל - המוסד לביטוח לאומי פד"ע כד' 160). לאור זאת נבדוק האם הוועדה פעלה על פי האמור בפסה"ד.
ב.על פי האמור בפסה"ד, על הוועדה היה להבהיר האם התייחסה למערערת כמשתכרת או כעקרת בית. בנקודה זו ציינה הוועדה כי: "התובעת נבדקה כמשתכרת מאחר ונשואה ללא מבוטח (תושב שטחים) ואינה עונה על הגדרת "עקרת בית" לפי סעיף 238 לחוק הביטוח לאומי". תשובה זו מספקת, ומבהירה מדוע הוועדה התייחסה למערערת כמשתכרת. ככל שהמערערת סבורה כי הוועדה טעתה בסיווגה וכי יש לראותה כעקרת בית – עליה לפנות בתביעה בעניין זה לפקיד התביעות. מכל מקום - בנקודה זו הוועדה פעלה כנדרש על פי האמור בפסה"ד.
ג.לאור קביעה זו, יש לבדוק האם הוועדה פעלה ע"פ האמור בפסה"ד לעניין בדיקת הפרמטרים כמשתכרת, האם התייחסה להשכלתה המועטה של המערערת ולחוסר ניסיון תעסוקתי ; האם בחנה "את ההשפעה המצטברת של כלל ליקויה על כושרה לעבוד... והאם המערערת אכן מסוגלת לעבודה שעשויה לכלול סביבה ממוחשבת".
ד. הוועדה ציינה כי התובעת נבחנת כ"משתכרת" בעלת תעודת בגרות ירדנית, וכי "לטענת אביה – חזר על כך מס' פעמים בוועדה - אינה יכולה לצאת לעבודה מאחר ומטפלת בילדיה הקטנים. התובעת מתהלכת בצליעה קלה ללא עזרת מכשירים. היד השמאלית עם עיוות כף היד והאצבעות אך שימושית כיד עזר. התובעת מסוגלת לכל עבודה בישיבה שאינה דורשת הפעלת שתי ידיים כגון: טלמרקטינג, מרכזנות, מודיעין. לא איבדה 50% מכושרה להשתכר".