א.מ. נ' המוסד לבטוח לאומי

1.לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 14.9.2016, לפיה, דרגת הנכות הצמיתה של המערער הינה 19% החל מ-4.11.2014. בכלל זה, דרגת נכותו הקרדיולוגית היא בשיעור 10% ובניכוי מצב קודם הועמדה על 5%. על ליקוי זה סב הערעור.

2.המערער טוען כי הוועדה שגתה כאשר ניכתה מצב קודם בשל אירוע לבבי שאירע בשנת 2003, שלאחריו המערער חזר לעבודה ותפקד באופן מלא. לטענת המערער, האירוע הנוכחי גרם למלוא נזקו בתחום הקרדיולוגי. המערער מפנה לחוות דעת מטעמו אשר קבעה כי נותרה לו נכות בשיעור 50% ומתוכה 40% קשורה לתאונה.

3.המשיב טוען כי החלטת הוועדה בדבר ניכוי מצב קודם הינה החלטה רפואית טהורה, ובמקרה זה מבוססת במסמכים, וכן גם בחוות דעת המומחה מטעם המערער שהסכים עם ההפחתה בשל מצב קודם.

הכרעה

4.מקריאת פרוטוקול הוועדה כי היא ציינה כי המערער עבר אוטם בשריר הלב ב-5.8.2003, בגינו היתה נקבעת לו דרגת נכות גם כשחזר לעבודה באופן מלא. הוועדה ציינה כי ניתוח המעקפים שעבר המערער לאחר האוטם משנת 2014, אינו נובע מאותה חסימה שגרמה לאוטם בשלב החריף אלא נובע מחסימה קריטית במוצא עורק הלב. האוטם שעבר המערער פגע בקיר התחתון של קיר הלב וטופל מיידית ע"י פתיחת העורק החסום. בזמן הצנתור אובחנה מחלה מפושטת של עורקי הלב כולל היצרות בעורק השמאלי הראשי שבגינה הופנה לניתוח. הוועדה סברה כי הנכות בגין התאונה 10% לפי פריט 9(1)ג(I) ממנה יש לנכות מצב קודם, קשור לאותו מקום קיר שריר הלב, נכות בשיעור 5% לפי פריט 9(1)ג(I) במחצית בשיעור 5%.

5.הוועדה פעלה כדין עת מצאה כי למערער עבר קודם בתחום הקרדיולוגי, ביססה זאת בתיעוד רפואי, ואף ציינה מה היתה דרגת הנכות בגין כך. לעובדה שהמערער התאושש מכך והחלים אין קשר לדרגת הנכות לה הוא זכאי. גם המומחה מטעם המערער פרופ' אלירז קיבל את עמדת המשיב לפיה, יש להפחית בגין מצב קודם ובשיעור גבוה יותר מ-10%.

6.על כן, הסברי הוועדה ניתנו בפרוטרוט, הם מעוגנים בחומר הרפואי ואין מקום להתערב בהם.

7.הערעור נדחה ללא צו להוצאות.

ניתן היום, ג' ניסן תשע"ז, (30 מרץ 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.