המערערת, גב' רוחמה אופנר, הגישה ערעור זה לפי סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, על החלטת ועדת העררים (אי כושר) מיום 30.3.14, על פיה שיעור אבדן אי כושרה להשתכר הינו 74%, תוך שנקבע כי המערערת מסוגלת לעבוד באופן חלקי מאוד בעבודות מסוג קופאית, מיון, אריזה, טלמרקט, מכירה וכדומה.
להלן לשון החלטת ועדת העררים מושא הערעור:
"הועדה התכנסה ע"פ פסק דין מיום 30.1.14 בו התבקשה הועדה להתייחס באופן "מנומק" להשפעת הליקויים הרפואיים כגון פיברומיאלגיה, כאבי ראש סחרחורות, בנפרד ובמצטבר, על כושרה של המערערת להשתכר.
הועדה עיינה שוב בפרוטוקול הועדה הרפואית שקבעה (בתאריך 12.8.3) עבור פיברומיאלגיה 20% רפואי, עקב סחרחורות 20% רפואי וכאבי ראש כרוניים, 30% רפואי. בהתייחסות נפרדת לליקוים אלה ניתן לציין שסחרחורת מגבילה אותה בביצוע עבודות אשר קשורות לעבודות גובה, עבודות מול סרט נע, עבודות בנהיגה מרובה אך לא גורמת לאובדן כושר עבודה מעבר ל-50%. כאבי ראש כרוניים מגבילים את העובדת בכל תפקיד שדורש ריכוז ממושך וגבוה אך בטיפול המתאים גם לא גורם לאובדן כושר עבודה מעבר ל-50%. פיברומיאלגיה עם הערכה רפואית ברמה של 20% גורמת לירידה תפקודית, עייפות מהירה, חוסר עמידות במטלות שדורשות עומס וקצב מהיר בביצוע עבודה וגורמת לאבוד כושר עבודה חלקי.
הועדה מציינית שבדרך כלל הערכה תפקודית וכושר עבודה אינה מתייחסת לכל פרט ופרט וכל ליקוי וליקוי בנפרד אלא משלבת אותן במכלול ליקויים והשפעתם על כושר העבודה. לכן הועדה הגיעה למסקנה שבשילוב כל הבעיות שלעיל וליקויים רפואיים נוספים שנקבעו בפרוטוקול הרפואי, הנ"ל איבדה את כושרה לעבודה בצורה ניכרת והמליצה על אובדן כושר עבודה גבוה ברמה של 74% אי כושר.
הועדה חוזרת להחלטתה הקודמת כי התובעת איבדה את כושרה לעבוד באופן חלקי גבוה של 74% אי כושר.
מסוגלת לעבוד באופן חלקי מאוד בעבודות מסוג: קופאית, מיון, אריזה, טלמקרט, מכירה וכדומה".