ב"ל 40932-05-14 רוחמה אופנר נ' המוסד לביטוח לאומי

המערערת, גב' רוחמה אופנר, הגישה ערעור זה לפי סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, על החלטת ועדת העררים (אי כושר) מיום 30.3.14, על פיה שיעור אבדן אי כושרה להשתכר הינו 74%, תוך שנקבע כי המערערת מסוגלת לעבוד באופן חלקי מאוד בעבודות מסוג קופאית, מיון, אריזה, טלמרקט, מכירה וכדומה.

ועדת העררים התכנסה על פי פסק דין של בית דין זה מיום 30.1.14, על פיו הוחזר עניינה של המערערת לוועדה על מנת שתתייחס באופן מנומק להשפעת מחלת הפיברומיאלגיה, כאבי ראש וסחרחורות, בנפרד ובמצטבר, על כושרה של המערערת לעבוד.

להלן לשון החלטת ועדת העררים מושא הערעור:

"הועדה התכנסה ע"פ פסק דין מיום 30.1.14 בו התבקשה הועדה להתייחס באופן "מנומק" להשפעת הליקויים הרפואיים כגון פיברומיאלגיה, כאבי ראש סחרחורות, בנפרד ובמצטבר, על כושרה של המערערת להשתכר.

הועדה עיינה שוב בפרוטוקול הועדה הרפואית שקבעה (בתאריך 12.8.3) עבור פיברומיאלגיה 20% רפואי, עקב סחרחורות 20% רפואי וכאבי ראש כרוניים, 30% רפואי. בהתייחסות נפרדת לליקוים אלה ניתן לציין שסחרחורת מגבילה אותה בביצוע עבודות אשר קשורות לעבודות גובה, עבודות מול סרט נע, עבודות בנהיגה מרובה אך לא גורמת לאובדן כושר עבודה מעבר ל-50%. כאבי ראש כרוניים מגבילים את העובדת בכל תפקיד שדורש ריכוז ממושך וגבוה אך בטיפול המתאים גם לא גורם לאובדן כושר עבודה מעבר ל-50%. פיברומיאלגיה עם הערכה רפואית ברמה של 20% גורמת לירידה תפקודית, עייפות מהירה, חוסר עמידות במטלות שדורשות עומס וקצב מהיר בביצוע עבודה וגורמת לאבוד כושר עבודה חלקי.

הועדה מציינית שבדרך כלל הערכה תפקודית וכושר עבודה אינה מתייחסת לכל פרט ופרט וכל ליקוי וליקוי בנפרד אלא משלבת אותן במכלול ליקויים והשפעתם על כושר העבודה. לכן הועדה הגיעה למסקנה שבשילוב כל הבעיות שלעיל וליקויים רפואיים נוספים שנקבעו בפרוטוקול הרפואי, הנ"ל איבדה את כושרה לעבודה בצורה ניכרת והמליצה על אובדן כושר עבודה גבוה ברמה של 74% אי כושר.

הועדה חוזרת להחלטתה הקודמת כי התובעת איבדה את כושרה לעבוד באופן חלקי גבוה של 74% אי כושר.

מסוגלת לעבוד באופן חלקי מאוד בעבודות מסוג: קופאית, מיון, אריזה, טלמקרט, מכירה וכדומה".

המערערת סבורה כי החלטת ועדת העררים לקבוע לה דרגת אי כושר בשיעור 74% בלבד התקבלה שלא כדין, ללא הנמקה ראויה ותוך אי קיום הוראות פסק הדין מכוחה התכנסה ועדת העררים. להלן עיקרי טענות המערערת לעניין זה:

• החלטת ועדת העררים אינה מנומקת כדבעי וההנמקות שבה סותרות זו את זו. כך, ועדת העררים מציינת שכתוצאה מכל אחד מהליקויים שפורטו, המערערת מוגבלת בפחות מ-50%, ומציינת שמהמערערת מסוגלת לעבוד באופן חלקי מאוד בעבודות מסוימות. היה על ועדת העררים לציין מהו היקף המשרה שבו יכולה המערערת לעבוד, במיוחד בשים לב לקביעתה בדבר יכולתה לעבוד "באופן חלקי מאוד". למשל – אם המערערת מסוגלת לעבוד שעתיים ביום, קרי: 25% משרה, פירושו של דבר ששיעור הצמצום בכושר ההשתכרות הוא 75%.