ב"ל 40724-11-14 א' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.זהו ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים בענף הניידות מיום 26.10.2014 (להלן - הוועדה).

הוועדה קבעה כי ליקוייו ומגבלותיו של המערער אינם נכללים במסגרת רשימת הליקויים שבהסכם הניידות. מכאן הערעור שלפני.

2.אין מחלוקת, כי המערער סובל ממחלה קשה, וכאמור בסעיף 4 לפרוטוקול הוצגו מסמכים בדבר אלצפרמיולמה, שהצריכו אשפוז והקרנות.

כעולה מפירוט הבדיקה הנוירולוגית שנערכה למערער (סעיף ד לפרוטוקול) סובל המערער מחולשת כלל השרירים בצד שמאל. הוועדה קבעה כי לא הופקו החזרים, לסג חיובי 30 מעלות, ולא מצאה ספסטיות.

הוועדה סיכמה (סעיף ו.1 לפרוטוקול) כי מצאה חולשה דיפוזית ברגליים על רקע מחלת המלטימילומה כי יכולת ההליכה התפקודית שמורה ולמרות הכאב שנמצא בבדיקה הנוירולוגית – לא נמצאה תמונה קומפרסיבית של חוט השדרה. הוועדה סיכמה לכן כי ליקוייו של המערער לא נכללים ברשימה.

3.לטענת המערער, היה על הוועדה לשקול ביצוע תיאום וליישם בעניינו של המערער פריטי מוגבלות בניידות גם במקרה בו אין התאמה מושלמת בין תיאור הליקוי המצוין בתוספת להסכם הניידות לבין הממצאים שבפני הוועדה, וזאת בהתחשב בכך שהמערער סובל מחסר תנועה בגפיים התחתונות כתוצאה מליקויים במערכת העצבים המרכזית, וגם אם החוסר בכושר התנועה אינו מלא. בנסיבות אלה, טוען המערער, היה על הוועדה לשקול התאמת הליקוי לסעיף הליקוי 7 ד' שברשימת הליקויים שעניינו חוסר מלא של כושר תנועה בשתי הגפיים התחתונות כתוצאה מליקויים במערכת העצבים המרכזית, בליווי אטכסיה או תנועות בלתי רצוניות.

מוסיף המערער וטוען כי על המוגבלות בניידות ניתן ללמוד גם מקביעת ועדה שדנה בעניינו בענף ביטוח נכות וקבעה כי הוא זכאי לשירותים מיוחדים, בין השאר בהסתמך על קביעתה כי המערער זקוק לסיוע במידה רבה בתחום הניידות בתוך הבית.

4.מנגד, טוען המשיב, כי דין הערעור להידחות, וכי הוועדה אינה רשאית לערוך תיאום של סעיפי הליקוי, כפי שאף נקבע בפסיקת בית הדין הארצי.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

5.הסכם הניידות, שנחתם מכח סעיף 9 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995 (להלן – החוק) יועד לאפשר מתן "הטבות סוציאליות שאינן ניתנות לפי חוק זה או לפי חיקוק אחר". הסכם הניידות מיום 1.6.1977 מעניק זכויות והטבות לנכים שהינם מוגבלים בניידות, בהתאם לקריטריונים המפורטים בהסכם (להלן – הסכם הניידות).

הלכה היא כי הסיוע הניתן מכח הסכם הניידות תכליתו "להקל על פעילותו של ציבור הנכים ולהעניק הזדמנות שווה לנכה להשתלב בחיי העבודה ובחיי היום יום" (עב"ל 1533/02 תקווה איילון – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע מ' 412 (2005); להלן: עניין איילון).

בבואו של בית הדין ליתן פרשנות להוראות ההסכם עליו לשקול, מצד אחד, את תכלית ההסכם כמפורט לעיל, ומצד שני את ההשלכות התקציביות הנובעות מיישומו, תוך עריכת האיזון המתאים (בג"צ 516/86 שהינו נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מד (1) 143 (1989); דב"ע נז/0-59 יהונתן שבדרון – המוסד לביטוח לאומי, מיום 21.11.99).