ב"ל
בית דין אזורי לעבודה חיפה
|
40718-01-15
12/05/2015
|
בפני סגנית הנשיא:
איטה קציר
|
| - נגד - |
מערער:
ש' צ'
עו"ד דנה זוהר
|
משיב:
המוסד לביטוח לאומי
עו"ד איילת ברעם
|
| פסק דין |
1.זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן – החוק) על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 17.12.2014 (להלן - הוועדה).
2.המערער נפגע בפגיעה שהוכרה כפגיעה בעבודה ביום 25.11.89, ועוד בהיותו נער. בחודש 7/93 נקבעה למערער נכות בשיעור כולל של 100%, וזאת לאחר הפעלת תקנה 15 במחצית, ומתוכה 20% בגין נזק לוורידים השטחיים לפי פריט ליקוי 11(2)(ג) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן – תקנות הנכות).
בעקבות בקשה לדיון מחדש בנכותו של המערער, לפי תקנה 37 לתקנות הנכות, נבדק המערער וביום 25.1.14 קבעה ועדה רפואית לעררים כי לא נותרה נכות בשל הפגיעה בכלי הדם, וכי סך כל הנכות בעקבות הפגיעה עומדת על 62% נכות משוקללת.
3.על ההחלטה מיום 25.1.14 הוגש ערעור לבית הדין (בל 39444-03-14). ביום 18.9.14 ניתן בהליך זה פסק-דין שנתן תוקף להסכמת הצדדים (להלן – פסק-הדין), לפיה עניינו של המערער יוחזר לדיון בפני היועץ בתחום כירורגית כלי הדם (פרופ' חשמונאי) בכדי שידון בנכותו הגין הפגיעה בוורידים, בהתאם להוראות הבאות:
א. יתייחס לחוות-דעתו של ד"ר לוברמן מיום 16.11.13 אשר קבע כי "בדיקת דופלקס עדכנית מיום 19.11.13 מדגימה אי ספיקה ורידית במע' העמוקה מימין... וכי אין אלה אלא ביטויים של אי ספיקה ורידית לימפטית".
ב.יתייחס לקביעת ד"ר לוברמן כי יש בנסיבות העניין לקבוע סעיף מותאם המבטא את חומרת מצבו של המערער.
4.לאחר מתן פסק-הדין התקיים דיון נוסף בפני המומחה היועץ לוועדה בתחום כירורגיית כלי הדם, פרופ' חשמונאי, וזאת ביום 17.12.14. פרופ' חשמונאי חזר על קביעתו לפיה אין נכות בתחום כלי הדם. באותו יום התכנסה הוועדה וקיבלה את החלטתו. מכאן הערעור שלפני.
5.לטענת המערער, הוועדה לא מילאה אחר הוראות פסק-הדין, שכן היועץ לא בחן אפשרות יישומו של פריט ליקוי מותאם, התעלם מתוצאות בדיקת דופלר שהדגימה אי ספיקה ורידית, וערך בדיקה קצרה ושטחית באופן שלא איפשר הדגמה של הכחלת הרגל, חרף בקשותיו של המערער להמתין.
6.מנגד, טוען המשיב, כי יש לדחות את הערעור, כי הוראות פסק-הדין בוצעו במלואן, כי טענות הערעור רפואיות ומופנות כנגד שיקול דעתו המקצועי של המומחה, וכי המומחה אף התייחס לשאלת התאמת פריט הליקוי למצבו של המערער.
לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:
אקדים ואומר, כי לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי שיש לדחות את הערעור, וזאת מהנימוקים שיפורט להלן.