ב"ל 4015-08-1318

1.התובעת ילידת 1967 עבדה כמטפלת בקשישים בין 12/2000-02/2013. במהלך עבודתה טיפלה בשלוש קשישות כאשר אחת מהן, גב' נ, קשישה סיעודית שהיתה מרותקת באופן מלא לכיסא גלגלים. במהלך טיפולה בגב' נ היא נדרשה להרים אותה מהמיטה לכיסא ומהכיסא לשירותים, מהשירותים לכיסא הרחצה ומהכיסא רחצה לכיסא הגלגלים. משקלה של גב' נ בתקופה הרלוונטית היה כ-105 ק"ג. התובעת סעדה את גב' נ בימים א' עד ה' מ- 7:00 עד 9:00 ומ-17:30 עד 19:30 ובימי ו' מ-7:00 עד 9:00. בשאר שעות העבודה בכל יום סעדה התובעת מטופלות אחרות.

2.התובעת טוענת שיש להכיר בפגיעה בגבה, בכפות ידיה ובכתפייה כפגימה לפי תורת המיקרוטראומה. הנתבע טוען שלא מדובר בקיומן של תנועות חוזרות ונשנות בתכיפות הנמשכת על פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר מאחר שהתובעת עשתה פעולות נוספות, מגוונות ומבוצעות על פי סדר משתנה בהתאם לצרכי העבודה.

3.בדיון ביום 16.9.14 העידה התובעת, היא חזרה על האמור בתצהירה לפיו סדר יומה בעבודתה עם גב' נ כלל סדרות של פעולות חוזרות ונשנות וביצוע פעולות אחרות שעיקרן סיפוק צרכי הגב' נ כגון רחיצתה, האכלתה והחלפת מצעיה. בשאלון למבוטח בגין מיקרוטראומה (נ/4) כתבה התובעת שבזמן עבודתה עם גב' נ היא ניקתה וסידרה את הבית, החליפה סדינים, השגיחה במקלחת, האכילה והשכיבה אותה במיטה. בחקירתה העידה שהיתה מרימה את גב' נ כ-10 פעמים בכל מפגש, כלומר כ-20 פעמים ביום.

4.בסיכומיה הדגישה ב"כ התובעת שמדובר בקשישה בעלת משקל חריג (105 ק"ג) ומדובר לטענתה בפעולות זהות שחזרו על עצמן מידי יום במשך 3 שנים, ב"כ התובעת ביקשה לאבחן את פסקי דין שעסקו בעובדי סיעוד והפנתה לעובדה שהתובעת עשתה את העבודה לבדה ללא סיוע של מנוף או מכשור עזר חשמלי. לאור זאת, טענה שיש להכיר בתנאי עבודתה של התובעת כתשתית עובדתית מספקת לקיום תורת המיקרוטראומה.

5.בסיכומיו ביקש ב"כ הנתבע לדחות את התביעה, לאור הפעולות המגוונות שעשתה התובעת והפנה לפסיקת ביה"ד הארצי באשר לעובדים המטפלים בקשישים סיעודיים.

6.לאחר שבחנו את טענות הצדדים הגענו למסקנה שדין התביעה להידחות. עבודת התובעת הורכבה מתנועות מגוונות המבוצעות על פי סדר משתנה ואופי עבודתה לא מהווה תשתית עובדתית להכרה בפגיעה לפי תורת המיקרוטראומה. התובעת עבדה אצל גב' נ פעמיים ביום, כל פעם שעתיים, באותן שעתיים עשתה פעולות מגוונות, האכלה, הלבשה, סידור מיטה וכן נשאה את המנוחה כ-10 פעמים בכל מפגש. אנו ערים לכך שמשקלה של המנוחה היה כבד, אולם אין בעובדה זו כדי להוות תשתית למיקרוטראומה, לא מדובר בתביעה לתאונה בשל אירוע חריג בו נדרשה התובעת לשאת משקל כבד באירוע מסוים. כך גם לגבי הטענה שהתובעת עבדה לבדה ללא מכשור עזר חשמלי, לא מדובר בתביעה להכיר בהרמה מסוימת כאירוע חריג.

התובעת ביצעה את העבודה מידי משמרת כשעתיים בלבד, כאשר באותן שעתיים עשתה פעולות נוספות, בשאר שעות העבודה במשך כל היום טיפלה במטופלות אחרות ופעולותיה בעבודתה היתה מגוונת.

7.ביה"ד הארצי הכריע בשאלת תשתית עובדתית כמתאימה לתורת המיקרוטראומה לגבי עובדי סיעוד (ר' למשל את פסק דינו של הנשיא פליטמן בעב"ל 204/06 מיום 22.10.07, וכן פסק הדין בעב"ל 21703-04-11 מיום 10.5.12) לא מצאנו שיש לסטות מהלכות בית הדין הארצי במקרה שלפנינו. התובעת בסיכומיה הפנתה בין היתר לעב"ל 26150-02-11 מיום 27.10.14, גם לאחר שבחנו את המקרה שלפנינו, אנו קובעים שלא ניתן ליישם את ההלכה שנקבעה בעב"ל 26150-02-11 מהסיבה שבאותו מקרה דובר על מבוטח שביצע מתיחה ידנית של כלי רכב לאורך כל יום העובדה של 12- 14 שעות, ולעיתים 30-40 מתיחות ללא הפסקה וניתן היה לבודד את הפעולה. התובעת לא הוכיחה שניתן לבודד את פעולת הרמה, כי גם פעולות ההרמה של גב' נ מהמיטה לכיסא ומהכיסא לשירותים, לא בהכרח זהות. כך שלא ניתן לבודד את הפעולה מבחינת המאמץ ומבחינת התנועה בכל פעולת הרמה ולא ניתן לקבוע שכל הרמה היתה זהה במהותה להרמה אחרת, ולא הוכח שכל הרמה פעלה בזו אחר זו כפעולה מזיקה על מקום מוגדר בגוף, עד שבסוף נוצר נזק מצטבר. זאת בנוסף לעובדה שביום עבודתה של התובעת היא עבדה רק ארבע שעות עם גב' נ שבמהלכן עשתה פעולות מגוונות, כפי שתיארנו לעיל.

8.עם כל ההבנה למצבה של התובעת שהתרשמנו שעבודתה היתה כרוכה במאמץ רב, לא הוכחה תשתית ראייתית בעילה של מיקרוטראומה ועל כן אנו דוחים את התביעה מבלי להזקק למינוי של מומחה רפואי.