א' נ' המוסד לביטוח לאומי

התובע עסק במשך שנים בהתקנת ותחזוקת מערכות מיזוג אויר. כמו כן עסק בשיפוץ ותחזוקת מקלטים וממ"דים. במסגרת תביעתו, עתר להכיר בליקוי נטען של דלקת ריאות מסוג BOOP ותסמונת הנוגדנים נגד הפוספוליפידים (APLA) - כפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה. לאחר שקוימו דיוני הוכחות, הסכימו הצדדים על רובה המכריע של התשתית העובדתית. זו פורטה בפרוטוקול הדיון מיום 17.1.17 ואין לנו צורך לפרטה מחדש. על פי תשתית עובדתית זו, נחשף התובע לחומרים שונים במסגרת עבודתו בתקופה שבין שנת 1984 ועד חודש 4/2008 (להלן – החומרים).

המחלוקת העובדתית היחידה שנתגלעה בין הצדדים – ובה עלינו להכריע בהחלטה זו – עניינה השאלה האם, כטענת התובע, המשיך להיות חשוף לחומרים השונים גם אחרי חודש 9/10. הנתבע מכחיש את טענת התובע. לאחר שנתנו דעתנו לכלל הראיות שהוצגו בפנינו ולכלל טענות הצדדים, באנו לכדי מסקנה כי התובע לא עמד שנטל השכנוע להראות כי גם אחרי חודש 9/10 המשיך להיות חשוף לחומרים.

יש ליתן את הדעת כי לא היתה מחלוקת שבחודש 4/2008 נפגע התובע בגבו ולא עבד עד חודש 9/10. הוברר בפנינו כי הפגיעה בגב בחודש 4/2008 (להלן – התאונה) היוותה – מבחינת כושר העבודה של התובע – נקודת מפנה. בעוד שעד למועד התאונה בחודש 4/08 עבד התובע עבודה פיזית, חלקה אף מאומצת, הרי שהפגיעה בגב בחודש 4/08 גרמה לתובע לתקופת אי כושר לעבודה ארוכה שנמשכה עד חודש 9/10 (הודעת התובע לחוקר הנתבע – מוצג נ/3 – שורות 60-65; עדות התובע בעמוד 12 לפרוטוקול). התובע לא הכחיש כי לאחר ששב לעבודה בחודש 9/10 לא עסק עוד בעבודה פיזית של התקנת מערכות מיזוג אויר (הודעתו לחוקר הנתבע – מוצג נ/3 – שורות 60-61).

טענתו של התובע הינה כי על אף שלא עסק בעבודה פיזית מאז חודש 9/10, כן היה חשוף לחומרים מעצם העובדה ששהה בשטח – "100% מהזמן" - כמנהל עבודה וכדי לפקח על עובדים, וזאת עד חודש 3/13 שבו אושפז. נטען כי הדבר היה במסגרת עיסוקו בתחום מיזוג האויר. בנוסף, בתקופה 10/12-3/13 היתה החשיפה לחומרים – במסגרת פיקוח על עובדים – גם בתחום תחזוקת מקלטים (סעיפים 16-18 ונספח א' לתצהיר התובע).

אנו מקבלים את גרסת התובע כי לאחר ששב לעובדה בחודש 9/10, שהה בשטח לשם פיקוח על עובדים בתחום מערכות מיזוג האויר. זאת עשה עד לחודש 2/2012, הוא מועד פירוק השותפות בינו לבין רועי ספראי (להלן – ספראי) בעסק "עילית המזגנים". גרסת התובע - על עצם שהות בשטח לצורך פיקוח – זכתה לעיגון מגרסתו של ספראי. בהודעתו לחוקר הנתבע (מוצג נ/4, שורות 33-35) ציין ספראי כי לאחר ששב התובע לעבודה "הגיע אמנם לשטח אך ורק לפיקוח כדי לראות מה עושים העובדים[,] לתת הנחיות וכד'". גרסתו של ספראי מקובלת עלינו, מאחר ולא הוכח – וממילא לא נטען - שהיה לו אינטרס כלשהו להציג מצג שאינו נכון. אף כי בתקופה 9/10-2/12 שהה התובע בשטח לשם פיקוח על עבודות בתחום מיזוג האויר, לא הוכח בפנינו מה היתה תדירות שהות זו בשטח. יש לדחות את טענת התובע בתצהירו כי שהה בשטח "100% מהזמן". ראשית, התובע עצמו חזר בו מגרסה זו במהלך עדותו, שם ציין כי בתקופה שלאחר חזרתו לעבודה בעקבות התאונה, שהה בשטח 30%-40% מהזמן בהשוואה לתקופה שלפני התאונה (עדות בעמוד 33 לפרוטוקול). שנית, טענת התובע אינה עולה בקנה אחד עם גרסתו של ספראי, ממנה ניתן ללמוד כי התובע לא שהה בשטח כל הזמן, אלא ביצע גם עבודה משרדית. בעדותו הסביר ספראי לגבי עבודת התובע לאחר חודש 9/10 כי "בתחילה עסק יותר בתכנון מערכות, זו עבודה משרדית. הוא פגש את העובדים, הוציא אותם לשטח, לפעמים בא לשטח ומדריך אותם" (עמוד 25 לפרוטוקול). גרסה זו, לפיה התובע לא שהה כל הזמן בשטח גם עלתה בהודעת ספראי לחוקר הנתבע (מוצג נ/4), שם ציין כי התובע היה בעיקר במשרד מאחר והתקשה בשטח.

אנו קובעים איפוא, כי בתקופה 9/10-2/12 שהה התובע בעיקר במשרד, ופחות בשטח. אלא שבכך אין להביא למסקנה כי התובע עמד בנטל השכנוע. היה עליו להראות כי נחשף לחומרים בתקופה זו. לטעמנו התובע לא הצליח להראות זאת. כעולה מהתשתית העובדתית שהיתה מוסכמת על הצדדים, עבודתו של התובע היתה כרוכה במאמצים פיזיים לא מבוטלים. בנוסף, החשיפה לחומרים נבעה פעמים רבות (אך לא רק) מביצוע העבודה עצמה – כגון ריתוך, חיתוך פח, ואיסוף בוצה בידיים. מעצם העובדה כי בתקופה זו לא היה התובע כשיר לביצוע עבודות פיזיות – כך עולה מגרסתו (סעיף 16 לתצהיר התובע) ומגרסת ספראי – מוטל היה על התובע נטל השכנוע להראות כיצד, על אף שלא ביצע בפועל את העבודות, נחשף לחומרים. טענת התובע כי נחשף לחומרים מעצם פיקוח אישי וקרוב על העובדים (סעיף 17 לתצהירו), כלל לא הוכחה. ראשית, גרסה זו לא זכתה לעיגון מגרסתו של ספראי – שהיתה מקובלת עלינו – אשר הסביר כי שהות התובע בשטח יועדה בעיקר להוצאת העובדים לשטח, וכי הגעת התובע לשטח לשם הדרכה היתה רק "לפעמים" (עמוד 25 לפרוטוקול). שנית, גם אם הדריך התובע את עובדיו, אין הדבר מלמד בהכרח כי נדרש להיות בקרבת החומרים. בענין זה יש לציין כי התובע לא זימן למתן עדות אף אחד מהעובדים אשר לטענתו הדריך בתקופה זו, כדי שיעידו על כך שהתובע עמד לצידם ונחשף לחומרים. התובע לא יכול היה להסתפק בעדותו של ספראי בענין זה, אשר העיד כי עסק במכירות וכמעט לא שהה בשטח (עדותו בעמוד 23 לפרוטוקול). לאור האמור לעיל, אנו קובעים כי בתקופה 9/10-2/12 שהה התובע בשטח לפעמים – אך רוב הפעמים שהה במשרד. גם כאשר נכח בשטח לשם פיקוח על עובדיו, לא נחשף לחומרים.