הרקע לערעור:
א. המערער, יליד 1958, סובל מבעיות רפואיות שונות , ונקבעו לו עקב כך 60% נכות צמיתה (שעיקרן – הגבלה בקרסול, אך גם נכויות מינוריות יותר בשל סוכרת, כליות, שמיעה וטנטון)
ב. וועדה לאי כושר – נשואת ערעור זה - קבעה ביום 9/4/14 כי המערער לא איבד 50% מכושרו להשתכר (החל מיום 29/5/12).
ד. בדיון מיום 12/1/15, שקויים בפני כב' הרשמת אפרת קוקה, הוסכם כי הערעור הינו אך ורק בעניין וועדת אי הכושר ולא לעניין הוועדה הרפואית לעררים (שהמועד להגשת הערעור עליה חלף זה מכבר).
3.עיקר טענות ב"כ המערער: א. המערער סובל מבעיות רפואיות שונות לרבות הגבלה ניכרת בקרסול שמאל, הגבלה בעצב רגל שמאל, סכרת, יתר לחץ דם, ליקוי שמיעה וטנטון באוזניים.
ב.למרות שלל מוגבלויותיו, הוועדה טעתה בכך ש"לא איבחנו במסמכיו הרפואיים של המערער והתרשלו בבדיקת המערער ולקביעת יכולתו להתשכר , ללא הנמקה ופירוט".
ג.מתוך החלטת הוועדה לא ברור איך היא קבעה את אי כושרו להשתכר ואל איזה ראיות הסתמכה, ולא ניתן להבין מהם הנימוקים והראיות שהביאו לקביעה זו.
ד. אין כל הסבר למסקנה שהמערער לא איבד 50% מכושרו להשתכר, בזמן שנקבעו לו 60% נכות צמיתה, ובמיוחד הגבלה ניכרת בקרסול. ההיגיון אומר שמי שיש לו הגבלה ניכרת ברמה כזו – ודאי שנפגע כושרו להשתכר. לפיכך, החלטת הוועדה אינה סבירה כלל, לוקה בסתירות איננה מתיישבת עם השכל הישר.
ה.הוועדה הרפואית לעררים (כך במקור), התעלמה מההיסטוריה הרפואית ומשלל בעיותיו הרפואיות, זנחה את החומר הרפואי ודחקה את סיבלו של המערער.
ו. הוועדה לא לקחה בחשבון את השפעת ליקוייו ואת השלכות הניתוחים שעבר המערער ברגלו. הוועדה לא נימקה כיצד יוכל המערער לעבוד במצבו, ולא שקלה לעומק את סיכויי המערער להשתלב בעבודה. העובדה שכתבה כי מסוגל לעבוד במשרה מלאה לא פוטרת אותה מחובת ההנמקה. לאור זאת מבקש ב"כ המערער לבטל את החלטת הוועדה "ולקבוע למערער מועד נוסף לוועדה רפואית מקצועית ועניינית, וכן לחייב את המשיב בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד".
עיקר טענות ב"כ המשיב:
א.אף שהוסכם כי הערעור הינו רק בעניין וועדת אי הכושר, מתייחס המערער בסיכומיו גם לוועדה הרפואית לעררים. כיוון שייתכן שמדובר בטעות – יתייחס המשיב לטענות ב"כ המערער כאילו מתייחסות רק לוועדת אי הכושר (כעולה מפרוטוקול הדיון).
ב. כיוון שמדובר בערעור על וועדת אי הכושר, הרי שוועדה זו אמורה להתבסס על החלטת הוועדה הרפואית לעררים, ולא לשוב ולבדוק את בעיותיו הרפואיות ואת מלוא מסמכיו הרפואיים – מסמכים שנבחנו על ידי הוועדה הרפואית. כך גם לא היה מקום לייחס לוועדה טענות קשות כאילו פעלה ברשלנות וכד', כאשר ברור שלא הייתה אמורה לשוב ולבדוק את המסמכים הרפואיים ואת מצבו הרפואי של המערער.
ג.לגופם של דברים, החלטת הוועדה ברורה, נהירה ועומדת בסטנדרט ההנמקה המקובל.