ב"ל 38132-06-14 ד' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.לפניי ערעור על החלטת ועדת עררים לקביעת דרגת אי כושר (להלן: "ועדת העררים") מיום 2.4.14 אשר קבעה כי המערער לא איבד למעלה מ-50% מכושרו להשתכר.

2.המדובר ב"גלגול" שלישי, בו מגיע עניינו של המערער לפתחו של בית דין זה, לאחר שכבר ניתנו שני פסקי דין בהתייחס להחלטות קודמות של ועדת העררים. ערעור זה, הינו כנגד החלטת ועדת העררים אשר התכנסה בעקבות פסק דין שניתן ביום 22.1.14 ע"י כב' השופטת יעקבס בתיק בל/31377-08-13, במסגרתו נקבע כי עניינו של המערער יובא בפני ועדת עררים בהרכב חדש.

3.עסקינן במערער אשר נקבעה לו נכות רפואית משוקללת בשיעור 69%, המורכבת מנכות בשיעור 65% בגין סוכרת עם סיבוכים (נוירופטיה פריפרית) ו-10% בגין הגבלה בעמוד שדרה מותני.

המערער, אשר הופיע בפני הוועדה, ציין כי הינו עובד במאפיית אורנים משנת 2004. כן ציין כי עד 2008 עבד 10-12 שעות ביום, כאשר משנת 2010 עד היום הינו עובד 4 שעות ביום, על פי החלטת רופא תעסוקתי, ועוסק במיון פיתות, בישיבה. המערער ציין כי אינו יכול לעבוד יותר מכך, סובל מכאבי גב חזקים, סוכרת מסוכנת ולא יציבה, סחרחורות, כאבי ראש, מקבל כדורי נורופן, מתעייף בעבודה, עורך הפסקות, מזריק אינסולין וחוזר לעבוד. המערער ציין כי "גם 4 שעות אני לא מסוגל לעבוד".

4.כפי העולה מפרוטוקול ועדת העררים, ציינה הוועדה כי אמנם נקבעו למערער 65% נכות בגין סוכרת עם סיבוכים, ע"י ועדה רפואית לעררים מיום 13.6.12 בעקבות פסק דין שניתן בעניין, אולם, בחינתה של הוועדה הקודמת, מיום 13.7.11, מלמדת כי למעשה מדובר בסוכרת מטופלת באינסולין בשיעור 20%, בצירוף 10% נכות בגין נוירופטיה פריפרית. לפיכך, גורסת הוועדה בענייננו, העובדה כי הנכות בגין רכיבים אלו, הוכרה כ-65% נכות בגין סוכרת עם סיבוכים, אין בה כדי ללמד על מגבלה תפקודית בשיעור דומה. הוועדה מציינת כי עיינה באישור הרופא התעסוקתי ובדו"ח השיקום, וכן עיינה בהחלטות ועדות קרן "מבטחים החדשה", אשר התקבלו ע"י רופאים תעסוקתיים, בהם נקבע כי המערער מסוגל להמשיך ולעבוד בעבודה מתאימה בהיקף משרה של 4 שעות ביום. הוועדה ציינה כי היא מסכימה עם ההחלטה שהתובע מסוגל לעבוד בעבודה מתאימה למגבלותיו, אך אינה מסכימה עם היקף המשרה החלקי שנקבע, וזאת מהנימוקים "שיפורטו בהמשך" כדבריה. כפי העולה מהמשך החלטתה, ציינה הוועדה כי שקלה את כל הפרמטרים לעניין כושר השתכרות לרבות גילו, השכלתו, עברו התעסוקתי והשפעת ליקויו לרבות מחלת הסוכרת והנוירופטיה על כושרו לעבודה וקובעת כי במצבו מסוגל התובע לעבודה במשרה מלאה ללא מאמצים פיזיים חריגים, ללא עמידה והליכה ממושכים עם אפשרות לארוחות סדירות והזרקת אינסולין, בעבודות כגון: מענה טלפוני, שוער בחניון, חרושת קלה, אריזה ומיון או כל עבודה אחרת פשוטה המתבצעת לרוב בשולחן העבודה שאינה דורשת הכשרה מקצועית ושניתן ללמוד אותה תוך כדי ביצועה. הוועדה ציינה כי גובה אחוזי הנכות הרפואית בשיעור 69% אינם באים לידי ביטוי במלואם בגובה אחוזי הנכות התפקודית, כי קיימת הפחתה בכושרו של המערער לעבודה אך אינה בשיעור של 50% ויותר. על כן, דוחה הוועדה את הערר. הוועדה הוסיפה וציינה כי בנימוקי הערר מ 4.3.14 בסעיף 12 נרשמו תלונות התובע על סחרחורת, כאבי ראש והפרעות שינה, אולם התלונות הנ"ל אינן באות לידי ביטוי בדו"ח הוועדה הרפואית לעררים.

5.לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, ובהתבסס על נימוקי הוועדה, כפי שהובאו בתמצית לעיל, סבורני כי בהחלטת ועדת העררים נפלו שני פגמים מהותיים:

א. הימנעות מהתייחסות לתלונות המערער לעניין סחרחורת, כאבי ראש והפרעות שינה.

ב.העדר הנמקה מספקת בהתייחס להמלצות הרופאים התעסוקתיים.

6.אשר להימנעות מהתייחסות לתלונות המערער –