ב"ל 38066-03-14 המוסד לביטוח לאומי נ' ל'

לפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 10/3/14 (להלן: "הועדה"), בתחום נפגעי פעולות איבה, בהתאם לחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה – תש"ל 1970(להלן: "החוק"), אשר קבעה למשיבה נכויות זמניות כדלקמן: בתחום הנפשי נכות זמנית בשיעור 20% בהתאם לסעיף 34א (ג) מיום 23/2/13 ועד יום 31/7/14; בתחום האורטופדי נכות צמיתה בשיעור 1% בהתאם לסעיף 41(4)(א) ובשל השברים בצלעות נכות זמנית בשיעור 20% מיום 23/2/13 ועד יום 31/8/13 בהתאם לסעיף 38(1)(ב)(V)ונכות צמיתה בשיעור 1% בהתאם לסעיף 38(1)(ב)(II)(להלן: "החלטת הוועדה").

המשיבה, ילידת 1962, הוכרה כנפגעת פעולות איבה בשל אירוע מיום 17/11/12, אשר אירע כאשר נשמעה אזעקה, עת המשיבה מיהרה לצאת מחדר הרחצה בו שהתה, מעדה ונפגעה (להלן: "האירוע").

טענות הצדדים

טענות המערער הינן בתמצית, כדלקמן:

• בהודעה שהוגשה ע"י המשיבה לצורך הכרה כנפגעת פעולות איבה (להלן: "ההודעה") צויין כי האיבר שנפגע הינו "צלעות 5-8 וחור בריאה". בהתאם לכך הרשות המאשרת על פי סעיף 10 לחוק (להלן: "הרשות") הכירה בפגיעה באיברים שבגינם הוגשה התביעה, קרי צלעות וריאה.

• המשיבה לא הגישה לרשות תביעה בגין פגיעה נפשית ותביעה כאמור לא אושרה ע"י הרשות. על כן, הרשות לא היתה רשאית להיוועץ בפסיכיאטר ולקבוע נכות נפשית בהסתמך על חוו"ד מומחה בתחום הפסיכאטרי. קביעת נכות נפשית בנסיבות הענין מהווה פגם משפטי.

• לא ניתן להקיש בענייננו מההלכות בענף נפגעי עבודה, אשר קובעות כי מקום שפקיד תביעות לא שלל במפורש פגיעה מסויימת אזי לוועדה הרפואית יש סמכות לדון בפגימה זו. בענף נפגעי האיבה יש סעיף חוק מפורש הקובע כי הרשות מעניקה סמכות לועדה הרפואית לדון בפגימה מסויימת ובהיעדר אישור מפורש כאמור לא יכולה הועדה הרפואית לקנות סמכות לדון בפגימה.