להלן העובדות הרלבנטיות לתביעה:
א. התובע, יליד 1945, מקבל קיצבת זיקנה מחודש 6/12.
ב. התובע קבל תוספת וותק של 50% - שהוא השיעור הגבוה ביותר שניתן לתת ע"פ סעיף 244 לחוק. ג. אשת התובע הינה עובדת עצמאית, כאשר במהלך שנת 2013 הייתה עצמאית כל השנה, והחל מ-7/13 החלה לעבוד גם כשכירה.
ד. הנתבע ערך את חישוב הכנסתה של אשת התובע כעצמאית, ע"פ חישוב שנתי (דהיינו – כלל השתכרותה במשך השנה כפי שדיווחה למס הכנסה, כשסכום זה חולק ל-12). חישוב הכנסותיה כשכירה נעשו – ע"פ שכרה החודשי בכל אחד מהחודשים החל מ-7/13.
3.המחלוקת בתיק כפי שנוסחה בדיון המוקדם: האם יש לחשב את הכנסות רעיית התובע כשכירה וכעצמאית על פי תחשיב שנתי או חודשי ומהי הפרשנות הנכונה לסעיף 247 לחוק הביטוח הלאומי.
4.עיקר טענות התובע:
א. הנתבע ערך חישוב חודשי של הכנסות בת זוגתו , כשאין לאופן ביצוע חישוב זה כל בסיס חוקי. הדרך הנכונה לביצוע החישוב הינה צירוף כל ההכנסות של בת הזוג הן כעצמאית והן כשכירה ביחד במשך כל השנה, ולחלק את זה חלקי 12 חודשי השנה, ואין להפריד את ההכנסות כשכירה, גם אם החלה לעבוד כשכירה רק במחצית השנה.
ב.בלוח ט' (אליו מפנה הסעיף), לא כתוב שזה צריך להיבדק כהכנסה חודשית, ולכן יש לראות בהכנסת בת הזוג הן כעצמאית והן כשכירה כהכנסה כוללת, ולחלק את סכומי השתכרותה ל- 12 חודשי השנה. מכל מקום, לפי סעיף 247 לחוק לא עולה כי ניתן להפריד את ההכנסות כשכירה גם אם הם נוצרו במחצית השנה, או מתחילתה, כפי שעשה הנתבע. לפיכך, ועל פי התחשיב של תלושי עבודתה של בת זוגתוכשכירה וגם כעבודה כעצמאית , לא עברה בהכנסה השנתית שלה את האחוז הזה .
ג. יש לזכור שגימלת הזיקנה היא גימלה שנקנית בזכות ולא בחסד, וזה לא כפי גימלת נכות או הבטחת הכנסה. אין שום סימן או עדות לכך שהמחוקק התכוון לחלק את
ההכנסה מיום שנוצרה ההכנסה ולא חלקי כל השנה. לכן, באפן יישום הסעיף ע"י הנתבע, קופח התובע לעומת המצב שהיה לו היו פועלים ע"פ שיטתו.
ד.כאשר המחוקק השתמש במינוח של "הכנסה חודשית" הוא לא התכוון לחודש קלנדרי מסויים אלא להיבט הרחב של ההשתכרות ולאו דווקא במובנו הצר של הביטוי. לאור זאת יש להשיב לתובע את הקיצבה שנגרעה ממנו עקב פירוש לא נכון של החוק על ידי הנתבע.
5.עיקר טענות ב"כ הנתבע:
א.אמנם גימלת זיקנה נבחנת באופן שנתי, אבל המחוקק איבחן באופן ברור ופוזיטיבי בין הזכאות והבחינה של גימלת הזיקנה לבין תוספת התלויים. לוח ט' בפירוש מדבר על הכנסה חודשית, וכך גם כותרתו. לו רצה המחוקק לדבר על הכנסה שנתית, היה עושה את זה במפורש. בעניין תוספת התלויים – הסעיף מפנה ללוח ט' ככתבו וכלשונו, ולא להחרגה שלו, זאת אומרת שהוא מחזיר אותנו למגרש החודשי.
ב.יש הבחנה ברורה לא רק לעניין קיצבת זיקנה אלא גם לעניין דמי ביטוח, בין בחינת הכנסות של עצמאי לבין שכיר. אצל עצמאי, הנטייה היא לבחון את הדברים בראייה שנתית, היות והאופי של העבודה ושל ההכנסות אצל עצמאיים משתנה מחודש לחודש ואיננו יציב, ועל מנת לקבל את התמונה הכוללת יש לבחון את הדברים בדרך כלל בראייה שנתית. לא כך אצל שכירים. אצל שכירים גם תשלום דמי הביטוח וגם בחינת הזכאות לגמלאות שונות נבחן מדי חודש בחודשו על פי תלושי השכר.