ב"ל 37467-09-13 . 30 אוקטובר 2014

1.התובע עבד כמסגר משך שנים, כאשר לטענתו במסגרת עבודתו הוא נחשף לרעש מזיק ומתמשך.

לטענתו של התובע, כתוצאה מתנאי עבודתו ברעש מזיק נגרמה לו מחלה בגין ירידה בשמיעה וטנטון.

התובע הגיש לנתבע תביעה להכרה במחלתו, ירידה בשמיעה וטנטון, כפגיעה בעבודה אך זו נדחתה במכתבו של הנתבע מיום 10.6.13 (להלן: "מכתב הדחייה").

2.מעיון במכתב הדחייה עולה כי התביעה נדחתה מאחר והתובע הגיש את התביעה לביטוח הלאומי שלא בתוך 12 החודשים מהיום שבו תועד הליקוי לראשונה ברשומה הרפואית, וזאת בניגוד לאמור בסעיף 84(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה – 1995 (להלן: "החוק").

כמו כן, ציין הנתבע במסגרת מכתב הדחייה כי התביעה להכרת בטנטון גם היא נדחית, וזאת מאחר והפגיעה בתפקוד עקב הטנטון מחייבת פניות חוזרות ונשנות לקבלת טיפול רפואי המתועדת ברשומה הרפואית, מה שלא מתקיים בעניינו של התובע.

3.טענתו של המשיב בדבר תיעוד הליקוי בשמיעה ברשומה הרפואית, התבססה על בדיקת שמיעה מיום 26.4.11 המעידה על קיומו של ליקוי שמיעה.

בדיקת השמיעה מיום 26.4.11 בוצעה על ידי התובע בעצמו וצורפה לתביעה שהוגשה לנתבע.

נותר רק לציין, כי את התביעה לנתבע הגיש התובע ביום 8.8.12, קרי לאחר שחלפו יותר מ – 12 חודשים ממועד ביצוע בדיקת השמיעה.

טענות התובע – 

4.בדיון שהתקיים ביום 2.10.14 טען התובע כי הוא עומד בתנאים שנקבעו בחוק.

התובע הוסיף, כי הנתבע בדרך כלל אינו נותן משקל לבדיקת שמיעה שמוגשת מטעם התובע ולכן הוא מפנה בעצמו את המבוטח לביצוע בדיקת שמיעה מטעמו. התובע תהה מדוע יש לזקוף לחובתו את העובדה שהגיש בדיקת שמיעה המצביעה על קיומו של ליקוי שמיעה וכי הנתבע איננו יכול לעשות איפה ואיפה ולבחור לעצמו מתי לתת משקל לבדיקת שמיעה המוגשת על ידי תובע ומתי לא.

התובע ציין עוד כי הסיבה שעומדת מאחורי דחיית התביעה על ידי הנתבע, הינה פרוצדורלית, טכנית ולא מהותית. מה גם שלא ברור מדוע בחר הנתבע לשלוח את המערער לביצוע בדיקת שמיעה עדכנית מטעמו, כל עוד היה בכוונתו להסתמך על הבדיקה הראשונה.

על פי הבדיקה שבוצעה מטעם הנתבע ביום 11.2.13, עולה כי ליקוי השמיעה בתדירויות הדיבור עומד על 20 דציבל בכל אחת מהאוזניים, מה שמוכיח שמבחינה מהותית ליקוי השמיעה בשיעור של 20 דציבל היה רק בסמוך להגשת התביעה ולא יותר משנה.