ב"ל 36995-01-13 ו' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.לבית הדין הוגש כתב ערעור מתוקן על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 18.1.12 אשר קבעה לתובע 43% נכות .

התובע הגיש ערעור על החלטת הועדה באיחור ביום 20.1.13 . הנתבע טען כי יש לדחות את הערעור על הסף בשל טענת התיישנות.

2.לאחר שהתקיים דיון בטענת הנתבע בשאלת ההתיישנות, ניתנה החלטתי מיום 31.7.13, כי לאור מכלול העובדות אשר פורטו בבקשה ובתגובה ובשים לב לנסיבות החריגות של התובע, וכן בשים לב למועד בו הגיש המערער בעצמו את הערעור לבית הדין, לא יגרע מהנתבע דבר באם הערעור ידון לגופו ולא ידחה על הסף בשל התיישנות. לכן אפשרתי לנתבע לטעון טיעוניו בכתב כנגד הערעור .

3.עיקר העובדות הרלבנטיות להכרעתי זו – המערער בן 40 נשוי ואב ל- 4 ילדים. המערער פרוד כשנה וחצי והינו דר רחוב. המערער טען בוועדה כי הוא סובל מכאבים בידיו וברגליו , אינו מרגיש טוב ( באופן כללי) וכי הוא ישן ברחוב.

כעולה מהמסכים הרפואיים וכן הפניה לועדה רפואית המערער טען כי הוא סובל מבעיות גב, גפיים ודיכאון.

הועדה שדנה בעניינו של המערער ציינה בפירוט את מהלך הבדיקה בכל הליקויים הרפואיים מהם סובל המערער ורשמה לסיכום כי התקשורת עם המערער היתה לקויה. הועדה התבססה על המסמכים הרפואיים שהוגשו לה וכל תיקו הרפואי שהיה בפניה אף לא ניתן היה לקבוע את מצבו של המערער לא מבחינה פנימית, בשל העדר תיעוד רפואי על מחלותיו, לא בבעיותיו האורתופדיות עקב חוסר שיתוף פעולה בעת הבדיקה ומבחינה פסיכיאטרית בשל שפתו הדלה התבססה על מסמכי מרפאת החוץ של ביה"ח אברבנאל.

טרם הועדה נשוא הערעור, נדחתה תביעתו של המערער מיום 23.2.10 עקב אי הופעה לועדות. ביום 27.5.10, חודשה תביעתו וביום 15.6.10 נקבעה לו דרגת נכות רפואית של 42% החל מיום 24.12.09. דרגת נכות כללית זו אינה מקנה למערער קצבת נכות

ביום 21.11.10 הגיש המערער תביעה חוזרת לקצבת נכות והנתבע הודיעה למערער ביום 2.12.10 על דחיית תביעתו לפי הוראת סעיף 20(א) לחוק שכן לא חל שינוי במצבו הרפואי ונכותו נותרה בעינה.

כך גם היה דינה של תביעה חוזרת שהגיש המערער מיום 25.8.11.