ב"ל 36799-01-14 ב' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן – חוק הביטוח הלאומי) על החלטת ועדה לעררים מיום 21.7.13 (להלן – הוועדה), שקבעה כי אין החמרה במצבו של המערער בעקבות פגיעה בעבודה מיום 1.7.09.

2. הערעור הוגש ביום 19.1.14. בערעור נטען כי הוועדה לא דנה באפשרות קיומו של נזק וסטיבולרי למערער בעקבות חבלת הראש שעבר, למרות העולה מממצאי הבדיקות ומחווה"ד שהוגשה מטעמו. באשר למועד הגשת הערעור נטען בסעיף 12 להודעת הערעור כי המערער לא קיבל לידיו את החלטת הוועדה בשל מעבר דירה, ולאחר שפנה מיוזמתו בחודש "10/12" (כך במקור בסעיף 12.ב להודעת הערעור, והכוונה היא כנראה לחודש 10/13) וביקש לעדכן את כתובתו ולקבל לידיו את העתק ההחלטה, זו נשלחה אליו במכתב מיום 3.12.13.

לאחר שהתקיים דיון מוקדם בערעור הגיש המערער תצהיר מטעמו לתמיכה בטענות העובדתיות העולות מהבקשה להארכת מועד להגשת הערעור. בתצהירו של המערער נטען כי עבר דירה למגוריו הנוכחיים ברח' קיבוץ גלויות בנהריה ביום 27.11.12, כי החלטת הוועדה נשלחה אליו לפיו מה שנאמר לו על-ידי פקידי המשיב בחודש 10/13 לכתובתו הקודמת (ברח' הזמיר בנהריה), וכי בחודש 10/13 ביקש כי תשונה כתובתו ברישומי המשיב. לפיכך קיבל את העתק פרוטוקול הוועדה רק ביום 3.12.13 ופעל מיידית להגשת הערעור.

המערער צרף לתצהירו אישור בדבר איכלוס הדירה ברח' קיבוץ גלויות עוד מחודש 11/12 ובדבר עדכון פרטי כתובתו אצל המשיב מחודש 10/13.

3.המשיב עמד על טענת ההתיישנות וטען כי המערער לא סתר את חזקת המסירה תוך פרק זמן סביר ממועד מתן ההחלטה ובסמוך לאחר משלוח ההחלטה בחודש 7/13. עוד טען המשיב כי ההחלטה נשוא הערעור כמו גם מסמכים נוספים ובהם הזימון לישיבת הוועדה נמסרו למערער ומכאן שאין לקבל את טענתו כי דווקא החלטת הוועדה לא התקבלה אצלו באותה כתובת, בה אינו מתגורר לדעתו כבר למעלה משנה קודם לכן.

לגופו של עניין טען המשיב כי אין להיזקק לטענת המערער בדבר נזק וסטיבולרי שעה שהטענה בדבר סחרחורת לא הועלתה בערר או בפני הוועדה ואינה מוזכרת גם באישור ההחמרה.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

4.דין טענת המשיב בדבר התיישנות להתקבל. תקנה 2 לתקנות הביטוח הלאומי (מועד להגשת ערעור על החלטות מסוימות), תשל"ז – 1977, שכותרתה מועד להגשת ערעור קובעת כדלקמן:

"ערעור על החלטה יוגש לבית הדין האזורי לעבודה תוך ששים ימים מהיום שבו נמסרה ההחלטה למערער".

אין מחלוקת כי ההחלטה ניתנה ביום 21.7.13 בעוד הערעור הוגש ביום 19.1.14.

יצוין כי המערער לא נתן הסבר מניח את הדעת כיצד, אם אכן העתיק את מקום מגוריו עוד בחודש 11/12, קיבל לידיו החלטות שונות של המשיב לרבות הזימון לישיבת הוועדה נשוא הערעור אך דווקא את החלטתה לא קיבל.

לבית הדין אין סמכות להאריך מועדים שנקבעו בחוק הביטוח הלאומי ובתקנות על-פיו, שכן תקנות סדרי הדין המאפשרות הארכת מועדים על-ידי בית הדין, וזאת מטעמים מיוחדים שיירשמו, חלות במהלך ההליך המשפטי עצמו, ולא שעה שמדובר בעשיית פעולה כדי להביא את העניין לפני בית הדין (וראה: עב"ל 31/98 אליהו סולן – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 481). משכך – אין מקום להאריך את המועדים להגשת הערעור בהעדר סמכות לעשות כן.