עב"ל
בית דין אזורי לעבודה חיפה
|
36654-09-14
29/12/2014
|
בפני כב' הסגנית נשיא:
איטה קציר
|
| - נגד - |
מערער:
מ. פ
עו"ד בנימין פילובסקי
|
משיב:
המוסד לביטוח לאומי
עו"ד גבי ברנדס
|
| פסק דין |
1.זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 3/9/14 ("הוועדה"), אשר דנה בעניינו של המערער לפי תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956. בהחלטתה קבעה הוועדה כי לא חלה החמרה במצבו של המערער ("ההחלטה").
2.המערער, יליד שנת 1948, הגיש בשנת 2001 תביעה להכרה בליקוי שמיעה כפגיעה בעבודה. התביעה הוכרה, וועדה רפואית מיום 17/9/2002 קבעה למערער 5% נכות בגין ליקוי שמיעה, וכן 10% נכות בגין טנטון תמידי.
יצוין עוד כי המערער אינו עובד מאז שנת 2012, וכי ביום 15/10/13 הגיש המערער בקשה להחמרת מצב.
3.הוועדה התכנסה ביום 3/9/14 לדון בערר המערער, בהרכב מומחה ברפואת אף אוזן גרון, מומחה בנוירולוגיה ומומחה בריאומטולוגיה. לאחר שהקשיבה לתלונות המערער ולטיעוני בא כוחו שהתלווה אליו, סרקה הוועדה את ממצאי בדיקות השמיעה מיום 23/1/14 ומיום 5/6/14 ובדיקת ברה מיום 5/6/14.
בהתייחס לטנטון קבעה הוועדה כי נקבעה למערער הנכות המקסימאלית האפשרית. בהתייחס לטענה לירידה בשמיעה ציינה הוועדה כי בבדיקת שמיעה מיום 23/1/14 נמצא פער בין סף השמיעה בבדיקה לצליל טהור לבין סף השמיעה לבדיקת SRT, ולכן הופנה המערער לבדיקת ברה. הוועדה הוסיפה כי בהתאם לבדיקת הברה ובדיקת השמיעה שנערכו ביום 5/6/14, סף השמיעה בממוצע בתדרי הבנת הדיבור הוא לכל היותר 20 דציבל באוזן שמאל ו- 22 דציבל באוזן ימין. מאחר שסף שמיעה זה מקנה נכות בשיעור 0%, נדחה הערר והוועדה קבעה כאמור כי לא חלה החמרה במצבו של המערער.
טענות הצדדים
4.טענת הערעור העיקרית היא שבדיקות השמיעה עליהן ביססה הוועדה את קביעותיה, לא בוצעו כראוי ואינן משקפות את ליקוי השמיעה של המערער, וזאת משלושה טעמים: האחד, בבדיקת ברה ובדיקת שמיעה מיום 5/6/14 התקבלו תוצאות שונות לחלוטין מהתוצאות שהתקבלו בבדיקת שמיעה מיום 23/1/14 ובבדיקת ברה מיום 13/3/14; השני, המערער ביצע את הבדיקות ביום 5/6/14 תחת השפעת ואליום, כך שהתרופה השפיעה על יכולתו לשתף פעולה ולהיענות לדרישות האבחון; השלישי, הוויכוח בין המערער לבין הבודקת במהלך הבדיקה ביום 5/6/14 השפיע על מהימנות הבדיקה.
5.לטענת המשיב, הוועדה הסבירה מדוע עדיפה עליה בדיקת ברה העדכנית, ולכן החלטתה מנומקת כדבעי ולא נפל בה פגם משפטי. נטען עוד כי טענות בנוגע לאופן עריכת הבדיקה ודרך ביצועה הן טענות רפואיות המכוונות כנגד קביעות רפואיות שבית הדין אינו מוסמך להתערב בהן.
דיון והכרעה