ב"ל 3546-04-14 אסתר נחמני נ' המוסד לביטוח לאומי

1.זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן – החוק) על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 11.3.14 (להלן - הוועדה).

הוועדה התכנסה על מנת לקבוע את נכות של המערערת בעקבות פגיעה בעבודה מיום 6.6.11 במהלכה נגרם למערערת שבר בכתף ימין.

הוועדה סיכמה כי ליקוייה של המערערת מצדיקים קביעת נכות בשיעור כולל של 20% לפי פריט ליקוי 35(1)(ב), מהם יש לנכות 15% לפי פריט ליקוי 41(4)(ב), כך ששיעור נכותה של המערערת בעקבות הפגיעה מיום 6.6.11 עומד על 5% החל מיום 1.7.12.

עוד קבעה הוועדה נכויות זמניות בשיעורים משתנים לתקופה 30.9.11 – 30.6.12.

2.פקיד התביעות הכיר בפגיעה נוספת של המערערת בכתף ימין וזאת על דרך המיקרוטראומה (להלן – הפגיעה הנוספת).

בעקבות הפגיעה הנוספת נקבעו למערערת על-ידי ועדה רפואית ביום 4.4.12 15% נכות לפי פריט ליקוי 41(4)(ב) החל מיום 25.10.09. הוועדה הרפואית שדנה בתוצאות הפגיעה הנוספת קבעה בהחלטתה מיום 4.4.12, בין השאר, כי קיימת "הגבלה בינונית בתנועות הכתף שקשורות לפגיעה הנדונה – מיקרוטראומה".

3.טענות המערערת בתמצית הן:

א.קיימת סתירה בין ממצאי הוועדה שמצביעים על השפעה ניכרת על הפעולות והגבלה קשה בתנועות, לבין פריט הליקוי אותו בחרה הוועדה ליישם המתאים להשפעה בינונית על הפעולות;

ב.הוועדה לא נימקה מדוע בחרה לקבוע נכות לפי סעיף סל ולא לפי פריט ליקוי ספציפי הנוגע לכתף;

ג.יש בהחלטת הוועדה כדי לקפח את המערערת, לגביה קבע מומחה מטעם בית הדין בנוגע לפגיעה השניה כי יש לייחס מחצית ממצבה לפגיעה נשוא הערעור ומחצית לפגיעה השניה;

4.מנגד טוען המשיב כי הוועדה פעלה כדין, העריכה את שיעור הנכות הכולל, וניכתה את הנכות כפי שנקבעה כבר על-ידי ועדה במסגרת תיק פגיעה אחר באשר לאותו איבר.

5.אקדים ואומר כי לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי יש לקבל את הערעור בחלקו.