ב"ל
בית דין אזורי לעבודה ירושלים
|
34878-11-14
02/03/2015
|
בפני השופטת:
דיתה פרוז'ינין - אב"ד
|
| - נגד - |
התובע:
עאמר גתית
|
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
עו"ד הלנה מרק
|
| פסק דין |
1.התובע קיבל גמלת הבטחת הכנסה מחודש 2/2013 ועד 6/2013 ומחודש 12/2013 ועד 7/2014 לזוג עם ילדים. הגמלה שולמה לתובע בעילת שכר נמוך, ולרעייתו - בעילת דורשת עבודה. בעקבותתלושי שכר שהגיש התובע לנתבע עודכן שכרו רטרואקטיבית מחודש 6/2014, ונשללה זכאותו לגמלת הבטחת הכנסה לחודשים 6-7/2014. כמו כן נזקף לתובע חוב בגין אי זכאות לגמלה. בשל כל אלה הגיש התובע תביעה לבית דין זה.
2.בדיון שהתקיים ביום 10.2.15 טען התובע כי קיבל ממעסיקו רכב לצרכי העבודה אשר שייך לעבודה. בשל השימוש ברכב, שילם לו המעביד הוצאות רכב. מאחר שמדובר בהחזר הוצאות, אין זה נכון לראות תשלום זה כהכנסה ולשלול בגינו את גמלת הבטחת ההכנסה.
3.מאחר שאין מחלוקת עובדתית בין הצדדים, הועבר התיק לאחר הדיון המוקדם למותב למתן פסק דין.
4.תשלום גמלת הבטחת הכנסה מותנית בהכנסות המבוטח. סעיף 9 לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א- 1981 מגדיר מהן ההכנסות המובאות בחשבון לצורך בחינת הזכאות לגמלה. הסעיף הנ"ל מפנה, לעניין הגדרת "הכנסה", לסעיף 2 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], שזו לשונה:
(2) (א) השתכרות או רווח מעבודה; כל טובת הנאה או קצובה שניתנו לעובד ממעבידו; תשלומים שניתנו לעובד לכיסוי הוצאותיו, לרבות תשלומים בשל החזקת רכב או טלפון, נסיעות לחוץ לארץ או רכישת ספרות מקצועית או ביגוד, אך למעט תשלומים כאמור המותרים לעובד כהוצאה; שוויו של שימוש ברכב או ברדיו טלפון נייד שהועמד לרשותו של העובד; והכל - בין שניתנו בכסף ובין בשווה כסף, בין שניתנו לעובד במישרין או בעקיפין או שניתנו לאחר לטובתו;" (ההדגשה הוספה- ד.פ.).
החוק קובע, אם כן, מפורשות כי רואים גם החזרי הוצאות המשולמים לעובד, ובכלל זה החזר הוצאות רכב, כחלק מהכנסותיו, ויש להביאם בחשבון לצורך בחינת זכאותו לגמלה.
מאחר שאין מחלוקת כי התובע קיבל בחודשים 6-7/2014 החזר הוצאות רכב כך שהכנסותיו עלו, זכאותו לגמלת הבטחת הכנסה נשללה כדין.
נוכח האמור, אין מנוס מדחיית התביעה.
אין צו להוצאות.
ניתן היום, י"א אדר תשע"ה, (02 מרץ 2015), בהעדר הצדדים.