ב"ל
בית דין אזורי לעבודה תל אביב - יפו
|
34798-12-12
14/06/2015
|
בפני השופטת:
אורנית אגסי
|
| - נגד - |
תובע:
ליאור זילברברג
עו"ד רון טלר
|
נתבע:
המוסד לביטוח לאומי
עו"ד שרון חג'ג'
|
| פסק דין |
1.לבית הדין הוגשה תביעת מר ליאור זילברברג (להלן: "התובע"), כנגד החלטת המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הנתבע" או "המוסד") לדחות תביעתו לתשלום דמי פגיעה בעבודה בגין פציעה מנפילה שאירעה ביום 20.11.2011 בהתאם להוראות סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן - "החוק") בנימוק שהאירוע התאונתי התרחש שלא במסגרת העבודה ושלא במסגרת פעולה נלוות לעבודה.
2.השאלה במחלוקת לפנינו, כפי שהוגדרה בדיון מיום 08.07.2013 בפני כבוד השופטת לויט, היא האם יציאת התובע לתפילה היא "פעולה שאינה נלוות לעבודה במידה סבירה ו/או מהווה הפסקה ו/או סטייה של ממש שאינה ניתנת לריפוי".
3.העובדות הרלוונטיות לעניננו
א.התובע, יליד 1971 עבד כסוכן נסיעות של חברת "אופיר טורס". עבודתו התבצעה במתחם של חברת נייס ברעננה.
ב.עבודת התובע התבצעה במשרד אליו מגיעים מבקשי השירות (ע' 4 ש' 6-10).
ג.ביום 20.11.2011 בשעה 18:00 לערך יצא התובע מבניין המשרדים בו נמצאת סוכנות הנסיעות במטרה ללכת לתפילה בבית כנסת הנמצא בחניון תת קרקעי שנמצא במתחם (תצהיר התובע סעיף 7).
ד.בדרכו אל התפילה בבית הכנסת ועוד בטרם הגיע לבית הכנסת החליק התובע על רצפת הרחוב הרטובה, נפגע בראשו ופונה באמבולנס לבית חולים (תצהיר התובע סע' 10-11).
ה.התובע לא "העביר כרטיס" לסיום יום העבודה לפני שיצא להתפלל.
ה.התובע הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי תביעה לקבלת דמי פגיעה.
ו.תביעתו נדחתה ביום 20.12.2011 בנימוק "יציאה לתפילה אינה בגדר פעולה נלוות במידה סבירה לעבודה ולפיכך אין לראות פעילות זו כפעילות הקשורה לעבודה" (נספח א' לכתב התביעה).
דיון והכרעה
4.בכתב ההגנה טען הנתבע כי תביעת התובע להכרה בתאונת העבודה נדחתה בשל כך ש"תפילת מנחה וערבית במועד שהיתה אינה פעולה נלוות במידה סבירה לעבודה וזו אינה קשורה לעבודה ובשעת יציאת התובע לתפילת מנחה וערבית"
בדיון בפני כב' השופטת לויט טענה באת כוח המוסד "אנחנו טוענים שהיציאה לא הייתה קשורה לעבודה זו סטייה והפסקה של ממש". לא הועלתה כל טענה שהתובע לא עבד באותו יום, לא טענה כי לא יצא באופן רגיל להפסקות תפילה או שיצא בלא שניתן לו אישור הממונים עליו. המוסד גם לא טען שהתובע יצא לתפילה לאחר תום יום העבודה. למעשה המוסד קיבל את עובדות המקרה כפי שהוצגו על ידי התובע והמחלוקת כפי שהוגדרה בתום אותו דיון נגעה אך ורק לשאלה המשפטית "האם מדובר בפעולה שאינה נלוות לעבודה במידה סבירה ו/או מהווה הפסקה ו/או סטייה של ממש שאינה ניתנת לריפוי" (ע' 2 ש 9-10).
נציין כי במהלך הדברים הרגיל נמסרים לנתבע פרטי האירוע כבר במסגרת התביעה לקבלת דמי פגיעה, הנתבע קיבל לידיו טופס ב.ל 250 ובו צוינו פרטי האירוע. וככל שהיו לנתבע השגות ו/או ספקות בנוגע לעובדות המקרה היה עליו לחקור אותן עוד בטרם ניתנה החלטת פקיד התביעות ולכל הפחות להעלותן בכתב ההגנה.