ב"ל 3397-09

1.בפניי בקשה שהגיש התובע ביום 30.3.15, להציג למומחה השאלה הבאה:

"שאלה מס' 1 –

בחוות דעתך ציינת כי אינך מוצא קיומו של קש"ס תשומת לבך לרשימת העובדות בהן הוסכם כי התובע נהג כ-4 שעות כל יום בחשיפה לרטט בין היתר בדרכי עפר וכו' (סעיפים 2-3 לרשימת העובדות המוסכמות), בעניין אליהו יעקב שהגיע לשולחנך קבעת כי מתקיים קש"ס לאור עבודה בנהיגה בחשיפה לרטט כמפורט באותו עניין, אנא התייחסותך לקביעתך באותו עניין – האם לאור זאת יש מקום לשינוי בחוות דעתך? אנא נמק.

(למען הנוחות מצורף חומר מהתיק בעניין אליהו יעקב לפי סדר כרונולוגי (החלטה על מינוי מומחה ורשימת עובדות, חוות דעת ראשונה, שאלות הבהרה ותשובות המומחה להן – מצ"ב מסומן א').

כמו כן מופנה כב' ביה"ד לרשימת שאלות 2,3 ושאלת הסיכום מן הבקשה הקודמת (מצ"ב מסומן ב')".

מנמק התובע בקשתו בכך שעל בית-הדין "להיזהר ולא ליפול למלכודת" שבנוסח חוות דעת המומחה, שכן סוגיית קש"ס נדונה הן על "רטט" והן על "פעילות מאומצת", כשהמומחה בחוות הדעת דן בסוגיית הרטט, תוך ציון כי התובע נהג מלגזה, הא ותו לא.

יש לאפשר לתובע לברר עם המומחה עד תום סוגיית הרטט (כשאין חולק כי התובע נחשף לרטט 4 שעות כל יום, כמוסכם ברשימת העובדות).

התובע בבקשה קודמת ביקש – ובית-הדין בהחלטה מנומקת דחה בקשתו.

בסיכומיו ביקש התובע לצרף החלטת המומחה בה שינה חוות דעת, לכן מתריע התובע שלא ליפול למלכודת בלשון הפסקנית במקרה זה.

יש לשקול מחדש ההחלטה לאור הסיטואציה שנוצרה נוכח עניין "אליהו יעקב".

2.הנתבע בתגובתו מיום 19.4.15 עתר לדחייה על הסף של הבקשה לאור האיחור הרב בהגשתה. התובע הגיש סיכומיו באיחור של חודש ובתוכם "נבלעה" בקשתו. רק לאחר שבית-הדין הבהיר לתובע הטעות שבפעולותיו, הגיש בקשתו,יותר מכפליים מפרק הזמן המקובל לבקשה לשאלות (21 יום).