ב"ל 33622-02-13.27 דוכן נ' המוסד לביטוח לאומי

1.התובעת הגישה תביעתה כנגד החלטת הנתבע מ-30.6.11, הדוחה תביעתה להכיר בפגיעת גב, צוואר ורגל ימין, כפ"ע (מכתב שנשלח אליה רק ב- 15.7.12).

התובעת, ילידת 1959, עבדה כ-7 שנים בעבודות משק בית. בשנים הראשונות כ-27 שעות בשבוע וב-4 השנים האחרונות, 4 ימים בשבוע, 10 שע' ביום.

כחלק מעבודתה נדרשה לעבודה מאומצת ואינטנסיבית במיוחד, נשיאה והרמה של משקלים כבדים, דליי מים, שואב אבק, סלי כביסה, ריהוט כבד, חלונות כבדים וגדולים ועוד – הרימה / סחבה תוך הפעלת משקל חוזר ונשנה על גבה, לרבות תוך כיפופי גב וצוואר חוזרים, שהיו הכרחיים לעבודתה.

ב- 23.1.11 במהלך עבודתה ותוצאת הרמת משקלים כבדים ועבודה מאומצת – חשה בכאבים בגבה וחולשה ברגל ימין; משלא חלפו – פנתה לבי"ח ואושפזה.

לתובעת נגרם נזק כתוצאה ממיקרוטראומה בעבודה (כך בכתב התביעה המפורט; יצויין כי בכתב התביעה המקורי נטען עפ"י המלצת רופא כי מדובר בתוצאה של עומס עבודה).

2.בכתב ההגנה המתוקן עמד הנתבע על טענת ההתיישנות (כבכ"ה המקורי) ועתר אף לדחיית התביעה לגופא, משלא הוכחה תשתית עובדתית לפגיעה מסוג מיקרוטראומה ומשאין קש"ס בין הליקוי הרפואי לתנאי עבודתה.

3.בדיון המוקדם, שהתקיים ב-30.12.13 בפני כבוד השופטת מ. לויט, נקבע כי יודיע המל"ל עמדתו לענין טענת התיישנות וכי ההליך יועבר להוכחות בשאלת פ"ע עפ"י תורת המיקרוטראומה.

4.ביום 23.2.14 הגישה התובעת תצהיר עדות ראשית מטעמה.

ביום 9.7.14 הגיש הנתבע תע"צ (הגב' שגב ענבל, פקידת תביעות, נ"ע, סניף נתניה) לטענת ההתיישנות.

ביום 13.7.14 נשמעה בפנינו עדות התובעת.

בתום הדיון סיכמו ב"כ הצדדים טענותיהם.

5.ולהכרעתנו: