ב"ל 3253-02-14 מ' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.הנתבע הכיר בתביעה שהגיש התובע בגין פגיעה בברך ימין כתאונת עבודה. ככל הנראה מדובר בפגיעה מיום 31.8.2006 אשר תביעה לדמי פגיעה הוגשה לגביה ביום 27.3.2012 (בטופס תביעה לדמי פגיעה שצורף לכתב התביעה מצוינת פגיעה מיום 7.9.2006 אשר הוגשה ביום 30.10.11. הצדדים שניהם נוקבים בכתביהם לסירוגין גם בתאריכים אלו ובהמשך הם יצטרכו לתת את הדעת לנושא).

2.הפגיעה מיום 31.8.2006 הוכרה על ידי הנתבע ביום 7.8.2012 והתובע הגיש תביעה לקביעת דרגת נכות בגין פגיעה זו ביום 18.6.2013. ועדת רפואית לעררים קבעה כי לתובע נכות צמיתה בשיעור 10% החל מיום 1.4.2009. לתובע שולם מענק בשיעור קצבה חודשית במכפלת 10 חודשים בלבד במקום במכפלת 43 ובסך 1,360 ₪. זאת, כך במכתב הנתבע מיום 26.1.2014, לאור סעיף 296(ב) וסעיף 107 לחוק הביטוח הלאומי.

יצוין כבר עתה כי סעיף 107 (א) לחוק הביטוח הלאומי דן במקרה שבו מופחת מענק נכות לנכה עבודה, אשר באופן רגיל עומד על "סכום המתקבל מהכפלת קצבה חודשית, בארבעים ושלוש", שדרגת נכותו היציבה הינה פחותה מ-20% אך אינה פחותה מ-9% (סעיף 410(ג) לחוק) ושתביעתו לגמלה לפי סימן ה' לחוק הוגשה "לאחר שתמו 12 חודשים מהחודש שבו נוצרו התנאים למענק". הסעיף גם דן באופן ההפחתה: סכום המענק יופחת בסכום השווה לקצבה חודשית כפול במספר החודשים שמתום 12 החודשים האמורים ועד החודש שבו הוגשה התביעה".

2.בכתב התביעה, טען בעיקר התובע כי לא חלפו 12 חודשים מהחודש שבו "נוצרו התנאים למענק" ועל כן לא היה מקום להפחית את סכום המענק לפי סעיף 107(א) לחוק. לטענתו, את מניין 12 החודשים יש למנות מהיום שבו "נוצרה עילת התביעה" ולשיטתו- מהיום שבו הוכרה התביעה לדמי פגיעה- 7.8.2012.

3.בכתב ההגנה טען הנתבע כי המענק חושב לפי סעיף 107(א) כדין שכן "המועד שבו נוצרו התנאים המזכים במענק" הינו מועד תחילת הנכות, היינו 4/2019 לפיכך נתבקש למחוק את התביעה.

4.לאחר שהוגש כתב ההגנה ביקש התובע לנוכח העובדה כי אין מחלוקת עובדתית בין הצדדים, להורות על הגשת סיכומים בכתב. בהחלטה מיום 22.4.2014 קבעתי כי יש מקום לקיים את מועד הדיון הקרוב שכבר היה קבוע בתיק, טרם הגעה להסדר דיוני. בדיון אשר התקיים 13.5.2014 ולאחר דין ודברים בלתי פורמלי שהתקיים- התמקדו הצדדים בסוגיית אופן חישוב המענק שכן על פי מידע שמסר ב"כ הנתבע בדיון, שולם סכום שונה מהסכום אשר צוין במכתב הנתבע. לפיכך הוחלט כי הנתבע יגיש תעודת עובד ציבור אשר בה יפרט את דרך חישוב המענק הן ביחס לתקופה והן ביחס לשכר הקובע.

5.בהתאם להחלטה כאמור, הגיש הנתבע תעודת עובד ציבור ובה הוא מתאר באופן מובן ומפורט חישוב מחודש של המענק אשר שולם ואת הוראות החוק והנתונים עליהם התבסס בחישובו זה. כן צוין בתעודה כי כאשר התכנסה ועדת הרשות בעניינו של התובע ועל בסיס נתוני שכר חדשים שהתקבלו, הוגדל בסיס ההכנסה ובהתאם- סך הקצבה לחישוב המענק. סכום הקצבה נותר מוכפל ב-10 והסך החדש שהתקבל היה 13,680 ₪. הפרש המענק שולם לתובע.

6.משנתקבלה תעודת עובד הציבור, הגיש התובע הודעה ולפיה כל שנותר במחלוקת הינה המסקנה אליה הגיע הנתבע ולפיה "זכאי התובע לתשלום בגין 10 חודשים בלבד". לשיטת התובע, יש לחשב ולהכפיל את הקיצבה ב- 19 חודשים ולא ב- 10 חודשים. התובע מעלה טענות שונות על בסיס פרשנותו לסעיף 296(ב) לחוק בציינו פסיקה אשר תומכת לשיטתו בטיעוניו. יש לציין על אף שהדבר לא נאמר במפורש בהודעה, כי על פניו זנח התובע את טענתו העיקרית בכתב התביעה ולפיה לא חלפו 12 חודשים לצורך הפחתת הזכאות למענק בסך קיצבה במכפלת 43 חודשים והתובע מתרכז בהודעתו באופן חישוב ההפחתה. לסיכום טוען הוא בהודעתו כי הוא עומד על ניהול תביעתו בכפוף לכל הנחיה אשר תתקבל על ידי בית הדין.

7.ובכן, למקרא האמור הן בתעודת עובד הציבור והן בהודעת התובע ובטרם תינתן הוראה לנתבע להגיש את תגובתו להודעה על מנת שתוכרע המחלוקת בין הצדדים, אני סבור כי על התובע להבהיר את טיעוניו באופן שיוגש על ידו תחשיב בדומה לאופן בו הוגש תחשיב הנתבע וזאת על מנת שניתן יהיה להבין את נקודות המחלוקת בין הצדדים. מבלי לפגוע בכל טענה יצירתית של התובע, תשומת ליבו להבחנה שבין תשלום קצבה במקרה שבו התקיימו תנאי 296(א), הוא המקרה הנדון בב"ל 48001-11-10 המצוין על ידו ובין תשלום מענק במקרה כאמור, בהתאם לסעיף 107 (א) "על אף האמור בסעיף 296 (ב)" וכן לפסיקה העוסקת באופן חישוב המענק לפי סעיף 107(א).