ב"ל 30886-09-13

1.התובעת הגישה תביעתה (16.9.13) בה עתרה למתן פס"ד הצהרתי לפיו היתה ידועה בציבור של המנוח ד.י ז"ל ת.ז. XXXXXXX ("המנוח") משנת 1994 (ולא מ – 10.7.12, כהחלטת הנתבע) ועד לפטירתו ב-6.12.12 (צ"ל 16/12/12) ומשכך, עתרה לקצבת שאירים.

טוענת התובעת כי היא והמנוח חיו כבעל ואישה, ניהלו משק בית משותף, המנוח פרנס אותה עד מותו, היא היתה עמו בכל חופשה שנתית בבתי מלון באילת.

התובעת והמנוח התגוררו בדירה שכורה ברחוב XXXXX XXXX X/X XXX מ – 1.4.00 במשך שנתיים וקודם לכן גרו מ-1994 בדירות שכורות ב-3 כתובות שפרטה (צורף אשור עיריית XXXX).

כן צרפה הסכם נוטריוני של ידועים בצבור ("הסכם נוטריוני"; 6.8.12) וצוואת המנוח (10.7.12; "הצוואה") לפיה היא הזוכה הבלעדית בעזבונו.

2.בכתב הגנתו (5.11.13) עתר הנתבע לדחיית התביעה עפ"י סעיף 238 לחוק, משהתובעת לא עונה על תנאיו, משפנתה להכיר בה כידועה בצבור במאי 2013, כשקודם לכן הודיעה מספר פעמים לנתבע כי היא גרושה ומתגוררת לבדה ואין בצוואה ובהסכם הנוטריוני להוכיח היותה ידועה בצבור של המנוח מ – 1994.

3.בדיון המוקדם שהתקיים בפני כבוד השופטת ע. איצקוביץ (15.5.14) טענה התובעת כי קיבלה שנה הבטחת הכנסה, כי עבדה קודם לארוע מוחי בו לקתה, כשבן הזוג שלה ומשפחתה תמכו בה.

ביום 3.7.14 הגישה התובעת תצהיר ע"ר שלה וביום 7.9.14 הוגש תצהיר בתה נ. נ ("הבת").

ביום 23.11.14 נשמעו בפנינו עדויות התובעת ובתום הדיון סיכמו ב"כ הצדדים טענותיהם.

4.להכרעתנו –

א.איננו רואים "ערך ראייתי" כלשהו בהסכם נוטריוני, משאין חולק כי אין בו בתוכנו – אמירה ערכית רלוונטית להיות התובעת והמנוח "ידועים בציבור" – אלא אך "הצהרה" כי כך.

אין לשכוח עיתוי ההסכם הנוטריוני 6.8.12 – 4 חודשים טרם הפטירה, כשאין חולק כי בשנתיים טרם פטירתו, היה המנוח חולה סרטן (ס' 2 לתביעה למל"ל).

כך ראוי לציין כי בצוואת המנוח (מ-10.7.12, שאף היא נערכה ע"י ב"כ התובעת) – אין אפילו ברמז אמירה, כביכול, התובעת היא "בת זוגו" או "הידועה בצבור כאשתו"... – גם לכך יש לטעמנו, משקל בבחינת העובדות.

לטעמנו, בהתייחס-בהתבסס על 2 מסמכים אלה – החלטת הנתבע ברורה ונכונה.