ב"ל 30740-01-15

1.זהו ערעור על החלטת הוועדה לעררים לעניין אי כושר, מיום 30/12/14 ("הוועדה"). בהחלטתה קבעה הוועדה למערער דרגת אי כושר בשיעור 65% מיום 6/12/12 ("ההחלטה").

החלטת הוועדה

2.עניינו של המערער הוחזר לוועדה, בתוקף פסק דין מיום 27/11/14 (בל 35703-08-14) ("פסק הדין"). על פי פסק הדין אשר אישר את הסכמת הצדדים, הוועדה תשוב ותשקול את החלטתה בדבר שיעור אובדן אי הכושר של המערער. הוועדה תתחשב בנכות הנפשית שנקבעה למערער בשיעור 20%, בכך שהוא סובל מנכויות נוספות מורכבות, וכן באופי הנכויות שלו, ובשילובן ביחד. הוועדה תסביר האם לאור הנכות הרפואית של המערער וליקוייו הרפואיים כפי שנקבעו בוועדה הרפואית, מדוע לא תקבע לו דרגת אי כושר בשיעור גבוה יותר.

3.לטענת המערער, הוועדה שגתה במסקנותיה מאחר שמצבו הרפואי והתפקודי אינו בא לידי ביטוי בהחלטתה.

4. לטענת המשיב, הוועדה פעלה על פי הוראות פסק הדין. נטען כי בהחלטה מנומקת קבעה הוועדה שהמערער מסוגל אפילו לעבודה במשרה מלאה עם מגבלות מסוימות, אולם מפאת צמצום אפשרויות תעסוקתיות נוספות הוא הוכר כבעל כושר עבודה חלקי. המשיב הוסיף וטען כי החלטת הוועדה נסמכת על חוות דעת הרופאים המומחים שקבעו את נכותו הרפואית, והבהירה מדוע לדעתה המערער בעל דרגת אי כושר בשיעור 65%.

5.לבית הדין הסמכות לבחון האם נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה [סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 ("החוק")].

במקרים קיצוניים של חוסר סבירות בהחלטה של ועדה מסוג זה, רשאי בית הדין להתערב ולראות בחוסר הסבירות האמור משום טעות משפטית. זאת משום שוועדה לעררים, בשונה מוועדה רפואית, פועלת בתחום שאינו רפואי טהור. אולם, יש ליתן את הדעת כי התערבות כזו של בית הדין תוגבל למקרים קיצוניים של חוסר סבירות (דב"ע שם/01-1318 עטיה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60).

6.על פי אמות המידה הקבועות בסעיף 209(ב) לחוק, ראשית נדרשת הוועדה לבחון "את השפעת ליקויו של התובע על יכולתו לחזור לעבודתו במלואה או בחלקה"; שנית, עליה לבחון את "יכולתו לבצע עבודה אחרת או לרכוש מקצוע חדש מסוג העבודות או המקצועות שהתובע מסוגל לעסוק בהם והתואמים את כושרו הגופני ומצב בריאותו".

בעב"ל 327/03 עזאת מוהרה – המוסד לביטוח לאומי (מיום 15.4.04) נקבעו הנחיות להבניית שיקול הדעת של פקיד התביעות או הוועדה. נפסק, כי נקודת המוצא לקביעת דרגת אי הכושר היא ליקוייו הרפואיים של הנכה כפי שנקבעו על ידי הוועדה הרפואית לעררים. הוועדה קובעת את דרגת אי כושרו להשתכר על פי נסיבותיו האישיות של הנכה, ובין היתר יכולתו לחזור לעבודתו הקודמת, גילו, השכלתו ויכולתו האינטלקטואלית והפיזית.