עב"ל
בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו
|
30533-11-13
27/07/2014
|
בפני השופטת:
רוית צדיק
|
| - נגד - |
מערער:
ס' ק'
עו"ד עובד כהן - לשכת הסיוע המשפטי
|
משיב:
המוסד לביטוח לאומי
עו"ד שרון ירמיהו
|
| פסק דין |
1.בפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 22.7.13.
העובדות הדרושות לעניינינו:
2.ביום 16.3.11 נפגע המערער, יליד 1959, בידיו, במסגרת תאונה שהוכרה על ידי המשיב כתאונת עבודה.
3.ועדה רפואית לעררים מיום 7.12.12 קבעה למערער 5% נכות לכל יד בגין CTS דו צדדי וכן 5% נכות בגין פגיעה עצבית אולינרית, וכן הפעילה את תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "התקנות"),בשיעור של רבע.
4.על החלטה זו הגיש המערער ערעור לבית דין זה (ב"ל 52599-02-123). בפסק דין מיום 2.8.12 הורה בית הדין לוועדה לשקול עמדתה שנית לעניין חומרת ה-CTS לאור ממצאיה כפי שפורטו בפרוטוקול. כמו כן, נצטוותה הוועדה להתייחס לכך שבבדיקת EMG מיום 12.4.11 נמצא CTS דו צדדי יותר משמאל, וכן נוירופתיה של עצב אולנארי משמאל. הוועדה נדרשה לבחון אם יש מקום להעניק אחוזי נכות גבוהים יותר בגין הליקוי ביד שמאל, ולנמק את החלטתה.
5. ביום 5.11.12 התכנסה הוועדה בעקבות פסק הדין, ולא מצאה לשנות מהחלטתה הקודמת.
6.על החלטת הוועדה הוגש ערעור לבית דין זה (ב"ל 9654-01-13). בפסק דין מיום 11.6.13, שנתן תוקף להסכמת הצדדים (להלן: "פסק הדין"), נקבע כדלקמן:
"עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) על מנת שתשקול הענקת נכות לפי סעיף 31(4)(א)(2) המדבר על שיתוק חלקי בצורה קלה כאשר על פניו סעיף זה מתאים לממצאי הוועדה בבדיקתה הקלינית מיום 5.11.12 כאשר צוינה אבחנתה וגם הממצא הקליני הוא שלCTS דו צדדי קל. יובהר לוועדה כי אין צורך לקיים בדיקה קלינית נוספת למערער".
7.ביום 22.7.13 התכנסה הוועדה בעקבות פסק הדין, וקבעה כדלקמן:
"....הוועדה מציינת ומדגישה שסעיף 31(4) מדבר על שיתוק של עצב מדיאני, כלומר מדובר בחולשה של הגידים – שרירים המעוצבבים על ידי העצב. במקרה שלפנינו אין מדובר כלל בחולשה כלשהי, להיפך הכח הגס נמצא שמור לחלוטין בשתי וועדות הערר והממצא הקליני הינו ירידה בתחושה בלבד, וגם זאת לפי הוועדה מתאים יותר לפיזור האולינרי. הוועדה אמנם סברה שמדובר בביטוי קליני של CTS קל ואולם מה שקובע הוא הבדיקה הקלינית של הוועדה כאשר הממצא הינו תחושתי בלבד ואין לדבר על חולשה כלשהי. לכן הוועדה סבורה כי סעיף 31(4)(א)(2) אינו מתאים במקרה זה ואין להשתמש בו אלא רק במקרים שקיימת חולשה ו/או דלדול שרירים. לפיכך הוועדה אינה רואה לנכון לשנות מהחלטתה הקודמת".