ב"ל 30338-09-1323

1.הוועדה הרפואית לעררים בהחלטתה מיום 16.12.12 קבעה למערער נכות רפואית צמיתה בשיעור 5% החל מיום 24.6.12 (להלן: "הוועדה").

2.במהלך שנת 2004, הגיש המערער תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה בגין ליקוי שמיעה. ביום 9.10.15 הכיר המשיב במחלתו של המערער כמחלת מקצוע ואישר את התביעה עקרונית ללא תשלום (ראו מכתב פקיד התביעות מיום 9.10.05).

3.ועדה רפואית מדרג ראשון אשר התכנסה לדון בעניינו של המערער ביום 21.3.06 קבעה למערער נכות צמיתה בשיעור 0% בהתאם לסעיף ליקוי 72 (4) (ד) (1) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז- 1956 (להלן: "התקנות"), תוך שציינה כי "עבור טנטון אין נכות מכיוון שהתובע אף פעם לא פנה לטיפול עקב הטנטון".

4.במהלך שנת 2012 הגיש המערער תביעה להחמרת מצב.

5.ועדה רפואית מדרג ראשון אשר התכנסה לדון בעניינו של המערער ביום 28.8.12 קבעה כי חלה החמרה במצבו של המערער וקבעה את נכותו הצמיתה בשיעור 5% החל מיום 24.6.12, בהתאם לסעיף ליקוי 72 (1) (ב) (2) לתקנות. הוועדה הרפואית מדרג ראשון קבעה כי היא אינה דנה בטנטון היות והטנטון לא הוכר על ידי פקיד התביעות.

6.על החלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון הגיש המערער ערר לוועדה רפואית לעררים.

7.הועדה אשר התכנסה לדון בעררו של המערער ביום 16.12.12 דחתה את הערר וקבעה למערער נכות צמיתה בשיעור 5% החל מיום 24.6.12, בהתאם לסעיף ליקוי 72 (1) (ב) (3) לתקנות. הוועדה הוסיפה וציינה כי היא מנועה מלדון בטנטון מאחר שהטנטון לא הוכר על ידי פקיד תביעות- מל"ל. על החלטה זו הוגש הערעור.

8.לטענת המערער, התביעה להכרה בליקוי השמיעה והטנטון מהם הוא סובל הוגשה עוד בשנת 2004, לפני שתוקן חוק הביטוח הלאומי [נמ], התשנ"ה- 1995 (להלן: "החוק") והוסף סעיף 84א לחוק. במועד הגשת התביעה להכרה בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה, לא היתה דרישה כי תהיה הכרה מפורשת של פקיד התביעות בטנטון על מנת שהוועדה תהא רשאית לדון גם בענין הטנטון ועל כן, הוועדה משנת 2006 דנה בסוגיית הטנטון ונקבעה למערער נכות בשיעור 0% בגין הטנטון. בנסיבות אלה, לטענת המערער, קיימת הכרה בטנטון כפגיעה בעבודה ועל כן, היה על הוועדה לדון גם בטנטון ממנו סובל המערער ומשלא עשתה כן, חלה טעות משפטית בעבודתה ויש להשיב את עניינו לוועדה על מנת שתדון גם בענין הטנטון.

9.לטענת ב"כ המשיב, הוועדה הרפואית החלוטה מדרג ראשון מיום 21.3.16 קבעה כי "בהעדר תלונות אין טנטון" ולכן נשלל הקשר הסיבתי. בשנת 2006 נשלל קיומו של טנטון ולכן, במידה והמערער טוען היום כי הוא סובל מטנטון, הרי שעל המערער לפנות לפקיד התביעות בתביעה להכרה בטנטון כפגימה חדשה וזו תיבחן על ידו. ככל שהתביעה תתקבל, המערער יועבר לבחינת הוועדות הרפואיות. בנסיבות אלה, משלא חלה טעות משפטית בעבודת הוועדה, טענה ב"כ המשיב שדין הערעור להידחות.