ר' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.בפנינו תובענה אשר הוגשה כנגד הנתבע, לאחר שדחה את תביעתו של התובע להכיר באוטם שריר הלב בו לקה ביום 21.3.12 כתאונת עבודה. 

2.בתיק התקיימה מסכת ראיות, במסגרתה העיד התובע, לאחר שהגיש תצהיר. בנוסף, העיד מר אייל נוגה – ראש מנהל משאבי אנוש בתעשייה אווירית, וכן מר דוד בהונקר – מזכיר ועד העובדים.

לאחר סיום מסכת הראיות סיכם התובע בכתב לבקשתו, ובדיון שהתקיים סיכם הנתבע בעל פה והתובע השיב באותו מעמד.

טענות התובע

3.לטענת התובע, הוא עבד בתעשייה אווירית כ-38 שנים. בתחילת חודש 12/11 נמסרה לו הזמנה לשימוע, ביום 5.12.11 נערכה ישיבת השימוע, וביום 22.12.11 התובע קיבל הודעה כי שמו מופיע ברשימת המפוטרים. התובע החל לחוש לחץ ומתח, וקיבל חופשת מחלה.

ביום 9.1.12, בעת ששהה התובע בחופשת מחלה, הגיעה לביתו במפתיע עובדת שמסרה לו מכתב פיטורים.

התובע היה המום, וחש תסכול, זעם, חוסר אונים והשפלה. עד לשלב זה סבר התובע כי יצליח לבטל את רוע הגזירה, ורק בשלב זה הבין כי אכן יפוטר. ביום 21.3.12 אושפז התובע ובוצע לו צינטור דחוף.

4.אירוע הפיטורים אשר התרחש ביום 9.1.12 הינו בבחינת אירוע חריג, אשר הוביל ותרם להתרחשות האירוע הלבבי, ועל כן יש להכיר באירוע כתאונת עבודה.

לאור האמור ולאור כללי בית הדין הארצי, יש למנות מומחה לבחינת הקשר הסיבתי. אמנם חלפו מספר שבועות מיום מסירת מכתב הפיטורים ועד לקרות האירוע הלבבי, אולם למרות זאת יש למנות מומחה רפואי בשאלת הקשר הסיבתי, מה גם שעולה שהתובע ביקר אצל רופאים באופן רציף מרגע השימוע ועד לאבחון האוטם.

טענות הנתבע