ב"ל 2981-08

פסק-דין משלים

רקע כללי

1.ביום 4.12.2007 חתם התובע על טופס התביעה לתשלום דמי פגיעה בגין ירידה בשמיעה וצפצופים באוזניו עקב חשיפה לרעש מזיק במקום העבודה. התביעה הוגשה לנתבע ביום 10.2.2008 ונדחתה.

2.התשתית העובדתית הרלוונטית הייתה כדלקמן: התובע יליד ינואר 1969, התנדב במד"א משנת 1994 ועד לשנת 1996. התובע החל לעבוד במד"א כנהג חובש פרמדיק משנת 1996 ועד לחודש 6/08. התובע עבד במשמרות של 8-16 שעות משך 6 ימים בשבוע. פעמיים בשבוע עבד התובע במשמרת כפולה של 16 שעות. התובע המשיך להתנדב במד"א באופן קבוע במשמרת של 8 שעות ביום, אחת לשבוע, מאז 6/08 ואילך.

3.במהלך משמרת של 8 שעות נחשף התובע לרעש מזיק משך כ-6 שעות בממוצע. חשיפה לרעש מזיק הייתה במקבצים של 20 דקות בממוצע.

4.עוצמת הרעש המזיק אליו נחשף התובע בהתאם לבדיקות הרעש נע בין 87.1 ל-99 דציבל.

5.בתיק מונו שני מומחים רפואיים בתחום אף אוזן גרון, ד"ר אליעזר ברקו וכן ד"ר בייזר אשר חיוו את דעתם בשאלת הקשר הסיבתי שבין תנאי עבודתו של התובע לבין הפגיעה באוזניו.

6.שני המומחים כאחד סברו כי הבדיקה אשר מן הראוי להסתמך עליה היא בדיקת שמיעה מיום 18.3.08 ואילו ד"ר בייזר הסתמך גם על בדיקת שמיעה נוספת שנערכה בבית חולים שיב"א מיום 5.9.12.

7.לאחר שניתנה חוות הדעת המאוחרת בתיק על ידי ד"ר בייזר, הסכים הנתבע להכיר בליקוי השמיעה של התובע כפגיעה בעבודה במובן זה שהפגיעה בשמיעה מסוג תחושתי עצבי כמופיע בבדיקה מיום 5.9.12 תוכר כתאונת עבודה.

8.המחלוקת שנותרה להכרעה הינה איפוא האם יש להכיר גם בטנטון ממנו סובל התובע לטענתו כפגיעה בעבודה וליתר דיוק האם התובע עונה לשני התנאים המצטברים הנדרשים על פי החוק לצורך בטנטון כתאונת עבודה, האחד בדבר קיומם של "פניות חוזרות ונשנות" לטיפול רפואי שתועדו ברשימה רפואית, כנדרש על פי סעיף 84א(ב)(3) לחוק הביטוח הלאומי והשנייה כי כושר השמיעה בתדירויות הגבוהות, אחת בשיעור של 25 דציבל לפחות בכל אחד מהאוזניים כאשר תדירויות גבוהות הוגדרו לעניין זה בחוק כתדירויות של 3,000 ו-4,000 מחזורים בשנייה.