י' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 18.5.15, אשר קבעה למערער נכות בשיעור של 7.5%.

2.פגיעתו של המערער במיתרי הקול הוכרה כפגיעה בעבודה, זאת לנוכח השימוש שעשה במיתרי קולו במסגרת עבודתו כמורה.

3.וועדה רפואית מדרג ראשון קבעה למערער ביום 30.12.2014 נכות בשיעור 2.5% וזאת לאחר שניכתה 2.5% בגין הריפלוקס ממנו סובל המערער.

4.המערער הגיש ערר, והוועדה כאמור, מצאה להגדיל את אחוזי הנכות של המערער ולהעמידם על 10%, אך ניכתה בגין מצב קודם 5%, וכן הגדילה את אחוזי הנכות לפי תקנה 15, כך שנכותו הסופית עמדה על 7%.

5.המערער טוען כי הוועדה נקלעה לכלל טעות, כאשר קבעה שמחצית מהנכות היא כתוצאה מהריפלוקס ובכך שללה קיומו של קשר סיבתי. שכן, משנקבע ע"י פקיד התביעות כי הצרידות היא פגיעה בעבודה ולא מחלה כתוצאה מריפלוקס, אין מקום לוועדה לערער אחר קביעה זו. הוועדה לא נימקה את קביעתה כיצד הגיעה למסקנה שלריפלוקס יש מרכיב משמעותי. כמו כן, נכות בגין ריפלוקס מתאימה לסעיף ליקוי אחר מהסעיף שהוועדה קבעה.

עוד טוען המערער, כי אין להפחית בגין מצב קודם בשל גורמי תחלואה וגורמי סיכון.

6.המשיב טוען כי הוועדה לא חרגה מסמכותה, העריכה את מצבו הקודם של המערער שהוא הריפלוקס אשר גרם לחלק מהצרידות, ובגין כך קבעה נכות בשיעור של 5%. המדובר בעניין רפואי המסור לשיקול דעת הוועדה.

7.לאחר עיון בטענות הצדדים ובפרוטוקול הוועדה, עולה כי הוועדה מצאה שבגליון הרפואי של המערער, מצויינת תמונה של ריפלוקס מ- 2008, בטיפול. עוד צוין ע"י הוועדה, כי המערער דיווח על הפסקת עישון לפני כ-7 שנים, וכן על צרידות כ- 6-7 שנים.

בסיכום ובמסקנות, סברה הוועדה כי בנסיבות אלו, לריפלוקס יש מרכיב משמעותי בצרידות של המערער, וללא קשר לצרידות, ניתן היה לקבוע בגין כך, נכות נפרדת בשיעור של 5%.

8.בפרשת מרגוליס נקבע, כי הוכחת מצב קודם שיש לנכותו מהנכות הכוללת של המבוטח, מותנית בתשובה לשאלה הבאה: