ח' נ' המוסד לביטוח לאומי

(חלקי)

1.התובע, עובד נמל חיפה לשעבר, הגיש תביעה לנתבע במסגרתה ביקש להכיר בתסמונת התעלה הקרפלית דו-צדדית והלכידה האולינרית ממנה הוא סובל כ"פגיעה בעבודה", כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן- החוק) וזאת מכח תורת המיקרוטראומה או כמחלת מקצוע. הנתבע דחה את התביעה וערעור על החלטת הנתבע נשמע בפנינו.

התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו ומטעמם של שני עובדים נוספים: מר רפאל אזולאי שעבד עם התובע כמכונאי במוסך ומר הרצל בגים ששמש כסגנו של התובע במדור תחבורה. התובע והעדים מטעמו נחקרו בפנינו בחקירה נגדית. הנתבע זימן לעדות מטעמו את מר רן לב ארי, המשמש כראש ענף ציוד נייד האחראי על המוסכים בנמל , מר אלכס ליכטנשטיין, עוזר ממונה משאבי אנוש בנמל ומר יעקב אנגל, ראש מדור תחבורה בנמל. עדי הנתבע העידו בפנינו בחקירה ראשית ונגדית. נציין כבר עתה, כי עדותו של מר אנגל, הייתה מהימנה עלינו ובפרט לנוכח היותה נטולת אינטרס בתוצאת התביעה.

ככלל, העדפנו את עדותו של מר אנגל על פני עדות התובע ועדותו של מר בגים, שניכרו בה אותות הגזמה והאדרה. כך למשל, בעוד שהתובע העיד כי השימוש בפטיש אויר לצורך הוצאת בורג מהגלגל נמשך רבע דקה , מר בגים העיד כי הוצאת בורג אחד תוך שימוש בפטיש אויר נמשכת בין שתי דקות ל – 10 דקות וכן כי החלפת גלגל אורכת לפחות שעה.

2.במסגרת דיון ההוכחות הגיעו הצדדים להסכמות בדבר מינוי מומחה רפואי בגין תקופת עבודתו של התובע כמכונאי בתקופה שמשנת 1987 ועד לשנת 1996. תקופת עבודתו של התובע במדור תחבורה, בין כנהג בשנים 1996-2006 ובין כמנהל המדור משנת 2006 ועד לפרישתו בחודש 5/2014 נותרה במחלוקת והיא נדרשת להכרעתנו.

3.התובע עבד במדור תחבורה בנמל משנת 1996 ועד לפרישתו לגמלאות בחודש מאי 2014. בתחילה, שמש התובע כנהג בתקופה שמשנת 1996 ועד לשנת 2006. בתקופת עבודתו כנהג, התובע נדרש לבצע הסעות לעובדי החברה על פי הנחיית מנהל המדור, לבצע נסיעות בתפקיד לפי הנחיות מנהל המדור ובכלל זה להעביר ציוד ולקחת או להחזיר מכוניות שעברו טיפולים במוסכים חיצוניים. בנוסף, הנהג נדרש לתקן תקלות קלות בצי הרכב של הנמל (רכבים פרטיים ורכבים מסוג סוואנה) כגון: תיקון פנצ'רים, החלפת מנורות, החלפת מגבים וכדומה.

4.לטענת התובע, במסגרת עבודתו כנהג, הוא נדרש לתקן בין 3-5 פנצ'רים ביום בממוצע וכן לבצע פירוק של חלקים מהרכבים לצורך לקיחתם למוסך. אין בידינו לקבל טענה זו. מר אנגל, שעדותו הייתה מהימנה עלינו, העיד בחקירתו הנגדית, שמדור תחבורה לא מבצע פירוק של חלקים גדולים כגון דלתות וכי עבודה מסוג זה מבוצעת במוסכים החיצוניים. באשר להיקף תיקון הפנצ'רים, מר אנגל העיד שתיקון הפנצ'רים על ידי הנהגים נעשה על בסיס יומיומי, כאשר בכל יום עבודה הנהגים נדרשים לביצוע תיקון של לפחות פנצ'ר אחד ואילו התובע העיד בחקירתו הנגדית כי תיקון הפנצ'רים נעשה בממוצע פעמיים או שלוש ביום. בהתחשב בצי הרכב שמנה כ – 130 רכבים ובמספר הנהגים במדור (3-4), המשמעות של טיפול ב – 3 תקרים ליום לכל נהג בממוצע הינה כי כ – 10% מצי הרכב הפרטי תקול בכל יום עבודה וכן כי בממוצע במהלך השבוע מחצית מצי הרכב נדרש לתיקון פנצ'ר. היקף זה אינו מתיישב עם ניסיון החיים ושורת ההגיון. זאת ועוד, גם אם נקבל את עדות התובע בחקירתו הנגדית ולפיה הוא טיפל ב 2-3 תקרים בממוצע ביום, הרי שהטיפול הממוצע בפנצ'ר אורך כ – 20 דקות, היינו במצטבר על פני יום העבודה התובע עסק בתיקון פנצ'רים במשך כ – 40 דקות עד שעה, לשיטתו. היקף זה אינו עולה כדי תשתית מיקרוטראומתית. מקל וחומר, לגבי תקופת עבודתו של התובע כראש מדור, במהלכה גם לשיטת התובע, היקף תיקון התקרים היה נמוך יותר ועמד על תיקון אחד או שניים ביום.

בהקשר זה נבהיר כי התובע אישר בחקירתו הנגדית כי הטיפול בפנצ'ר אורך כ – 20 דקות, אלא שלטענתו, הוא נדרש גם לפעולת ההרכבה. אנו מתקשים לקבל טענה זו. התובע הודה כי תיקון הפנצ'ר עצמו נעשה במוסך. מכאן, שאין זה הגיוני שההרכבה לא תבוצע על ידי המוסך, אלא שלאחר תיקון הפנצ'ר במוסך, התובע יחזור לנמל עם הגלגל הרזרבי ורק בנמל הוא ירכיב את הגלגל החדש או המתוקן.

5.העבודה במדור תחבורה, בין כנהג ובין כמנהל מדור, לא התבצעה עם כלים רוטטים. מר אנגל העיד בחקירתו הנגדית כי הכלים שעומדים לרשות עובדי המדור הם סט בוקסות, מברגים ומפתחות טי. עדותו של מר אנגל הייתה עקבית והוא עמד על כך שבארגז הכלים של עובדי המדור אין פטיש אויר וכן כי במקרה שלא ניתן לפרק את גלגל הרכב בכלים העומדים לרשות המדור, הם גוררים את האוטו למוסך או שמזמינים פנצ'ר מאכר חיצוני שעובד עם הנמל. גם התובע מסר בהודעה לחוקר שניתנה ביום 8.6.2014, טרם קבלת ייצוג משפטי, כי במדור התחבורה לא עבד עם כלים רוטטים. ההסבר שניתן על ידי התובע בחקירתו הנגדית ולפיו הוא לא נשאל אם הוא מחליף צמיגים ולאחר מכן כי השיב לחוקר באופן כללי, מאחר שאינו נדרש לעבודה עם כלים רוטטים לצורך החלפת מנורות - אינו הסבר מניח את הדעת. לא למותר לציין כי התובע השיב בחיוב לאותה שאלה כללית בדבר עבודה עם כלים רוטטים ביחס לעבודתו כמכונאי, כך שאיננו סבורים שהתובע לא הבין את השאלה ו/או סבר כי נשאל שאלה מצומצמת.

6.לפיכך, אנו קובעים כי לא הוכחה בפנינו תשתית עובדתית למיקרוטראומה בתקופת עבודתו של התובע במדור תחבורה הן בתקופת עבודתו כנהג והן בתקופת עבודתו כמנהל המדור. כך גם, אנו קובעים כי בתקופת עבודתו של התובע במדור תחבורה הוא לא עבד עם כלים רוטטים. כך גם, לנוכח קביעות אלו לא הוכחו התנאים הנדרשים לצורך הכרה במחלת מקצוע לפי סעיפים 13, 14 או 26 לתוספת השניה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), התשי"ד -1954.

ההחלטה על מינוי מומחה בגין תקופת עבודתו של התובע כמכונאי על בסיס העובדות המוסכמות, תינתן בנפרד.

ניתנה היום, י"ח שבט תשע"ז, (14 פברואר 2017), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.