ב"ל 28753-07-10 א א נ' המוסד לביטוח לאומי סניף ירושלים

זהו פס"ד בתביעת התובע להבטחת הכנסה, לאחר שהמוסד שלל את זכאותו בגין שימוש ברכב.

הרקע לתביעה:

א. התובע, יליד 1945, ואשתו , ילידת 1948, הינם בדואים המתגוררים באוהל ובקרוון, בשטח המנזר הנוצרי שבדיר ראפאת.

ב.התובע הגיש בעבר תביעה להבטחת הכנסה בתיק בל 11215/08 בגין תקופה שמיום 7/07 ועד 5/08 – תביעה שנדחתה בשל שימוש ברכב ואשר שלל את זכאותו לגמלה. ערעור שהוגש על פס"ד זה (עב"ל 142/10) נדחה (להלן: פסה"ד הקודם). יוער כי פסה"ד הקודם התברר בבית הדין ע"פ הדין שחל באותה תקופה.

ג.התביעה נשואת פס"ד זה מוגשת עקב חוב שיצר הנתבע לתובע בגין גימלת הבטחת הכנסה שקיבל בתקופה שמ-6/08 -12/09, כשעל פי תחקיר הנתבע – התובע עושה מנהג בעלים, אף ביותר מרכב אחד, וכי ליד ביתו נמצאו חונים מספר רכבים, שלפחות בחלקם עשה שימוש קבוע.

ד. בפלוגתאות שנוסחו בדיון המוקדם נקבעו שתי פלוגתאות: האחת - האם עשה התובע שימוש קבוע ברכב (באופן השולל את זכאותו להבטחת הכנסה), והשניה - מה התקופה הרלבנטית לתביעה זו. מסיכומי הצדדים עולה כי אין מחלוקת לעניין התקופה הרלבנטית (6/08 -12/09), וכי המחלוקת היחידה הינה לעניין השימוש ברכב.

ה.כידוע בג"ץ 10662/04, סלאח חסן ואח' נגד המוסד לביטוח לאומי (להלן: בג"ץ סלאח), שינה את הכללים בעניין שלילה גורפת של גמלת הבטחת הכנסה בשל שימוש ברכב, כשתחולת פסה"ד - 6 חודשים מיום מתן פסה"ד, וכי גם תיקון 40 של חוק הבטחת הכנסה התשמ"א - 1980 שתוקן לאור החלטת הבג"ץ, נכנס לתוקף ב- 9/12.

ו.לאור זאת נבחן את עניינו של התובע משני היבטים: האחד, בהיבט העובדתי, והאם התובע עשה שימוש קבוע ברכב; האם נהג ברכב מנהג בעלים, והאם נכונה הטענה כי עשה שימוש אף ביותר מרכב אחד (והאם יש שינוי של ממש בין המצב שנדון בפסה"ד הקודם לבין המצב העכשווי ). השני : ההיבט המשפטי,  האם פסיקת בג"ץ סלאח חלה עליו, וככל שכן – האם המצב העובדתי של התובע - כפי שיוכח בתיק זה – מזכה אותו להבטחת הכנסה גם לפי פסיקת בג"ץ סלאח.

דיון: ההיבט העובדתי:

א.אציין כבר עתה, כי לאחר ששמעתי את העדויות בתיק ועיינתי במלוא המסמכים – מסקנתי היא כי התובע נהג ברכב מנהג בעלים, עשה שימוש לכל צרכיו (ולא רק לצרכים רפואיים, ואף עשה שימוש באופן קבוע ביותר מרכב אחד, כפי שיפורט בהמשך. בכל מקרה – מצבו לא השתנה מבחינה עובדתית מהמצב שנדון בפסה"ד הקודם בעניינו.

ב.בכתב התביעה מיום 19/7/10 כתב התובע כי: "הרכב אינו בבעלותי ולא בשימושי. ברכב שעליו הצהרתי אם אני נוסע - אך ורק למתן שימוש רפואי בלבד כשיש צורך", כשאשתי מקבלת התקפת אפילפסיה בד"כ הילדים מגישים את מלוא העזרה של קניות, קופ"ח ומסיעים אותנו ללשכת התעסוקה"...(ההדגשה לא במקור – י.ש). יצויין כבר עתה כי הטענה בדבר שימוש ברכב לצרכים רפואיים – כלל לא הוכחה, ולא הובא כל מסמך המאשש זאת, אף כי התובע חזר על טענה זו מס' פעמים (כפי שאתייחס לכך בהמשך). כך גם הטענה כי הילדים מסיעים אותו, לקניות, לנסיעה לקופ"ח וכד' התבררה כלא נכונה, וכי אין חולק – אפילו לגרסתו – כי ביחס לרכב של בנו טאלב עשה שימוש ברכב כל אימת שנזקק לו.

ג. בתצהירו מיום 15/1/12 הצהיר התובע כי: "בתקופה הרלבנטית לתביעה השתמשתי ברכב של אחד הבנים, טאלב, בתדירות של 2-3 פעמים בשבוע כדי לנסוע לקופת חולים בשביל אשתי או בשבילי, או לעשות קניות בבית שמש, מאחר שאין לי אפשרות להגיע לבית שמש ללא רכב"(ההדגשה לא במקור – י.ש).

ד.בהצהרה לפקיד התביעות מיום 31/7/08 (נ/1) הצהיר התובע: "אני משתמש ברכב של הבן סלאח כשהרכב נמצא ליד הבית אני נוסע אולי פעם עד פעמיים בשבוע ברכב לסידורים וקופת חולים וקניות גם כשהילדים באים אני לוקח רכב לסידורים". (ההדגשות אינן במקור –י.ש). יצויין כי בסיכומים טוענת ב"כ התובע, כי נפלה טעות ברישום ההצהרה, וכי הכוונה הייתה לבן טאלב. אלא, שכפי שיובהר להלן, לא ניתן לקבל טענה זו: ראשית, על פניו, פקיד התביעות רשם מפיו של התובע את מה שאמר, ולא ייתכן שהפקיד כתב זאת על דעת עצמו, מבלי שהתובע אמר לו זאת באופן מפורש. התובע אף חתם על הצהרה זו ומן הסתם היה מתקן את דבריו (או את הרישום המטעה, כטענתו), לו אכן היה מדובר בטעות. שנית: התובע השיב בנ/3, כשנשאל באיזה רכב הוא משתמש , השיב "אני מבקש מאחד הילדים שאני צריך". אמנם המשיך ואמר כי הוא מבקש "מהילד טלאב שגר בלוד, ויש לו רכב טויוטה טנדר לבן", אך תשובתו הספונטנית לא הייתה: "אני מבקש מטאלב", אלא "אני מבקש מאחד הילדים". (ההדגשה לא במקור – י.ש). משמע שלעיתים אכן מבקש מטאלב ולפעמים – כפי שאמר גם בנ/1 – מסלאח. עוד יצויין , כי התובע נשאל (נ/3 עמ' 1) כיצד הגיע לחקירה בביטוח לאומי והוא השיב (בהתאם לאמור בכתב תביעתו) שסלאח לקח אותו ברכבו. ענין זה מעורר שאלה - ומדוע לא יכול היה – לגרסתו – לקחת את הרכב של טאלב בעצמו, ולהסביר שזה במסגרת הפעמים שנזקק לרכב. מדוע נזקק לסלאח שיביא אותו לחקירה?! לעניין זה יצויין כי סלאח השיב לעניין שימוש אביו ברכבים כי "הוא לא השתמש ברכבים אחרים. יש טנדר טויטה ששייך לטאלב ומתי שהוא צריך אותו הוא ביקש מטאלב (עמ' 14 שרות 9-10). משמע, גם לשיטתו של התובע וגם של בנו סאלח - הרכב של טאלב היה זמין ליד הבית, כך שעל פניו דבריו התשובה כי הבן סלאח הוא זה שלקח אותו לחקירה בביטוח לאומי אינה מתקבלת כסבירה. בכל מקרה, מתוך תצהירו של סלאח – הוא עצמו גר חלק מהזמן ליד הוריו בדיר ראפאת, ורכבו חנה – כפי שהעיד גם התובע – ליד הבית - ולכן אף קיימת סבירות גבוהה כי לקח אף ממנו את הרכב כפי שנרשם בנ/1, מה גם שהתובע עצמו העיד כי לוקח את הרכב "כשהילדים מגיעים", וגם סלאח אחד מהם. מסקנת הדברים הינה כי בנ/1 לא נפלה כל טעות, וכי התובע אכן עשה שימוש גם ברכב של סאלח.

ה.באיזה תדירות לוקח התובע את הרכב? בחקירתו (נ/3 ) נשאל עוד התובע: ש. באיזה תדירות אתה נוהג ברכב? ת.אני נוהג ברכב בערך פעמיים בחודש ש. איפה הרכב טנדר טיוטה חונה בד"כ? ת. הוא היה חונה אצלי כל הזמן מאז שנקנה. ש. מתי פעם אחרונה נהגת ברכב הטיוטה? ת.לפני חודש נסעתי לבית שמש לקחת את האשה לקופ"ח. ש. על (שם מי) הביטוח ברכב? ת. הכל על שם הבן טאלב .... ש. לפי בדיקה שביטוח לאומי עשה את המשתמש ברכב של טאלב יותר ממה שאתה אומר. ת. זה נכון. אני נוסע ברכב של טאלב פעם פעמיים בשבוע בערך אבל אני נוסע לצורך קופ"ח ותרופות אין לי סידורים אחרים. ש. כמה זמן זה בצורה הזו שאתה נוהג ברכב של טאלב? ת. ממזמן, ממתי שהוא קנה אותו ועד עכשיו". (ההדגשה לא במקור – י.ש).

ו.כפי שניתן לראות מהאמור לעיל – התובע משנה גרסתו מספר פעמים בשאלה באיזו תדירות הוא לוקח את הרכב מילדיו. תשובתו נעה בין פעם פעמיים בחודש לבין פעם פעמיים בשבוע, כאשר בכל מקרה, התובע מודה למעשה כי הוא עושה שימוש ברכב לכל צרכיו.