ג.ע. נ' המוסד לבטוח לאומי

1.מבוא – ביום 12.3.2015 נפגעה המערערת בגבה בתאונה אשר הוכרה על ידי המשיב כתאונת עבודה (החמרת מצב קודם).

2.המשיב שילם למערערת דמי פגיעה עבור התקופה שמיום 13.3.2015 עד ליום 31.5.2015. ביום 4.7.2016 קבעה וועדה רפואית מדרג ראשון כי למערערת 15% נכות זמנית מיום 1.6.2015 עד ליום 31.12.2015, ו-0% נכות צמיתה החל מיום 1.1.2016. כנגד החלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון הנ"ל הגישה המערערת ערר, אשר העתקו צורף לערעורהּ.

3.וועדה רפואית לעררים אשר התכנסה ביום 11.11.2016 (להלן: "הוועדה"), קבעה כי למערערת 10% נכות בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה מותני, וניכתה 10% בגין מצב קודם. בכך קבעה הוועדה כי למערערת 0% נכות כתוצאה מהתאונה, תוך כדי שהוועדה דחתה את הערר, וכאשר נותרה על כנה החלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון בנוגע לנכות הזמנית. כנגד החלטת הוועדה שבנדון הוגש הערעור אשר לפניי.

4.להלן עיקר טענות המערערת – בישיבה אשר התקיימה ביום 30.3.2017 חזר בו בא-כוח המערערת מהטענות אשר הועלו בערעור, כאשר הערעור צומצם לטענות הבאות: המערערת טוענת כי הוועדה מדרג ראשון קבעה לה 0% נכות, ואילו הוועדה נשוא הליך זה קבעה 10% נכות וביצעה קיזוז בגין מצב קודם, דבר שהוא מבחינת הרעה במצבה של המערערת. לשיטתה, היה על הוועדה להפעיל את תקנה 30 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "התקנות"), ולאפשר לה למשוך את הערר, או לטעון כנגד מצב קודם. בנוסף נטען, כי האמור בתשובת המשיב לערעור הינו בגדר מקצה שיפורים לפרוטוקול הוועדה, אשר לא ערכה תרשומת מלאה של מצב קודם.

5.להלן עיקר טענות המשיב – המשיב טוען כי הלכה פסוקה היא כי הוועדה הרפואית מדרג ראשון והוועדה הרפואית לעררים אינן צריכות להידרש לבחינת הקשר הסיבתי או המצב הקודם, מרגע שלא נקבעה נכות כלשהי. בנוסף, כפי שעולה מפרוטוקול הוועדה מדרג ראשון, אשר בית הדין אינו יושב כערכאת ערעור עליה, לא נמצאה אצל המערערת נכות כלשהי, ומכאן שהוועדה לא היתה צריכה לפעול לפי סעיף 118 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. אולם, הוועדה נשוא הליך זה אכן קבעה נכות למערערת, ומשכך היא אכן היתה צריכה להידרש ולדון בנושא המצב הקודם של המערערת, תוך כדי הפנייה בתמציתיות למסמכים שבהם נכות זו מתועדת. עוד צירף המשיב לתשובתו לכתב הערעור תיעוד לגבי הממצאים שנמצאו אצל המערערת, וטען כי אין לקבל את הטענה לפיה הוועדה לא פירטה כיצד קיים מצב קודם אצל המערערת.

6.החלטת הוועדה מושא הערעור – המערערת הופיעה בפני הוועדה ביחד עם באת-כוחה ומסרה את הדברים הבאים: "סובלת מהגב התחתון, כול היום גם בלילה קושי בישיבה וקושי בעמידה מקרין לרגל שמאל, לא יכולה לנעול את הנעליים, לא יכולה לנסוע נסיעה ארוכה, מוגבלת, קושי בתפקוד היום יום, היום בעקבות המצב החמיר, לא יכולה למצא עבודה. לא יכולה להרים את הכביסה". באת-כוחה של המערערת מסרה כדלקמן: "מרשתי מוגבלת בתועה וידות חיה השתנו, פוטרה בעקבות המגבלה, פוגע לה באורך החיים, הוועדה מציינת שיש לה הגבלה וקבעו אחוז נכות מבקשים מהוועדה לבדוק ולהתאים אחוזי נכות מתאמים" (השגיאות הינן במקור).

7.הוועדה התייחסה לממצאי הבדיקות והצילומים וקבעה כדלקמן: "19.3.15 CT: המבנים הגרמים תקינים אין סימן להרס גרמי, ולסיכום: ללא ממצע פתלוגי. 1.6.11 CT : בגובה L5-L4 בלט קל אחורי של אנלוס ללא לחץ על השק, בגובה S1 – L5 בלט דיסק אחורי מרכזי לחץ מתון על השק התקאלי. MRI מ 4.11.16: יש בלט אנלוס מינמאלי ללא לחץ וללא שינוי ניווני במפרקים בגובה S1 – L5, L5-L4 כפי שהיה ב CT ב 2011. הדיסקות באות תקין למעט שינוי קל מסוג מודיק בחלק העליון האחורי של חוליה L5".

8.הוועדה אף ערכה למערערת בדיקה קלינית, אשר אלה היו ממצאיה: "הליכה רגילה ללא צליעה בקצב תקין ללא סטיה עמו"ש המותני יושבת עם גב זקוף אין כיווץ שרירי גב כיפוף 90 מעלות ללא גירוי עצבי, כוח גס ותחושה שמורים, החזרים הופקו שווים בכול התחנות. הרמת רגל ישרה אפשרית מעבר ל 60 מעלות וקיום תנוחת הישבה ברגלים ישרות מאשר העדר רדיוקולפטיה. לפי דברי התובעת מתקשה לבצע כול תנועה בעמו"ש המותני".

9.הוועדה אף קבעה כי המערערת סובלת מכאבי גב תחתון לאחר הרמת משא כבד, וסיכמה את מסקנותיה כדלקמן: "לאחר עיון בחומר הרפואי רישום מ 9.2.10 לאחר תאונה ב 21.4.08 רגישות פראורטביאלית עמו"ש מותני תחתון, הגבלה בכיפוף. יש לציין כי התקפים של מגבלה כזאת מתועדים גם בכרטיס הרפואי עוד לפני התאונה הנדונה עם ציון של הגבלה בתנועות עמו"ש המותני. מכיוון שאין תימוכין לממצא אנטומי אשר ניתן ליחס לתאונה הנדונה משאירה הוועדה את הנכות הזמנית ובנכות הצמיתה מצב מתאים ל 10 אחוז נכות לפי סעיף 37(7) א עם ניכוי מצב קודם 10 אחוז לפי סעיף 37 (7) א. ניתן לציין שחל שיפור בממצאים בדיקות דימות כולל בדיקת CT אחרונה מ 2015 לעומת שנת 2011 (בדיקת CT תקינה) אין התפתחות של שינויים ניוונים המסברים תלונותיה של התובע".