י.ג. נ' המוסד לבטוח לאומי

1.מבוא – לפני ערעור על החלטת הוועדה לעררים – אי-כושר מיום 28.11.2016 (להלן: "הוועדה"), אשר קבעה כי המערער לא איבד 50% לפחות מכושרו להשתכר.

2.למערער נקבעה דרגת נכות רפואית בשיעור של 69%, לפי הפירוט הבא: 10% בגין אנמיה (זמני), 10% בגין סוכרת, 10% בגין דום נשימה בשינה, 10% בגין הצרות שופכה (זמנית), 25% בגין ליקוי שמיעה, 5% בגין צרידות, 10% בגין הפרעה הסתגלותית, 5% בגין נוירופטיה סכרתית ו-40% בגין מחלת לב. יש לציין עוד, כי לפי החלטת הוועדה הנ"ל נכותו של המערער תעמוד על 59% החל מיום 1.7.2017.

3.להלן עיקר טענות המערער – המערער טוען כי הוועדה התעלמה מקביעת הוועדה הרפואית ומסעיפי הליקוי מהם הוא סובל, וכי בעבר נקבעה לו דרגת אי-כושר בשיעור 60% על בסיס נכות רפואית בגובה של 69%. על כן, לאחר שמצבו הוחמר ואף נתווספו לו נכויות, לא ברור מדוע קבעה הוועדה כי הוא לא איבד 50% מכושרו להשתכר. עוד טוען המערער, כי הוועדה לא התייחסה להשפעת גילו על כושרו להשתכר, וכי הוועדה לא ערכה השוואה בין חוות דעת פקיד השיקום הקודמת, ולפיה דרגת אי-כושרו הינה 60%, לבין חוות דעת פקיד השיקום העדכנית. לבסוף, המערער טוען כי הוועדה לא יישמה את הלכת מוהרה.

4.להלן עיקר טענות המשיב – המשיב טוען כי הוועדה התייחסה לטענות המערער בעניין הקביעה הקודמת משנת 2011, וכי פקיד השיקום והרופא המוסמך אשר נתנו חוות דעת בעניינו של המערער בשנת 2011, קבעו כי המערער היה מסוגל לעבודה מלאה. המשיב טוען עוד, כי הוועדה (הנוכחית) ציינה כי החלטת הוועדה הקודמת אינה מובנת ואינה ברורה. בנוסף, הוועדה שמעה את המערער, עיינה בפרוטוקולים קודמים, הייתה ערה לנכותו של המערער, וציינה כי אחוזי הנכות אינם באים לידי ביטוי באופן זהה בקביעת דרגת אי-הכושר.

5.החלטת הוועדה מושא הערעור – המערער הופיע בפני הוועדה יחד עם בא-כוחו, ומסר כדלקמן: "אני עובד בעסק של אישתי, במכירת שיווק באלוורה. אני מזמין טלפונית את המוצרים ומשווקים את המוצר. העסק מתנהל מהבית. מדובר בעיסוק מצומצם מאוד. הסחורה מגיעה על השליח. קשה לי לשמוע, וגם בהבנת אנשים. התקשורת הבין האישית קשה לי. נושא השינה – קשה לי, לא ישן לרוב ואם כן אז נירדם ב 4 לפנות הבוקר. ניסיתי במכשיר סיפאף עקב תחושת מחנק. במשך היום עייף. אין לי סדר יום. אובחן דום נשימה. לעניין הלב – באופן כללי אני בסדר אבל מרגיש תעוקה מעת לעת".

6.בא-כוחו של המערער טען בפני הוועדה כדלקמן: "מבקש לראות החלטת פקיד שיקום מ 2009 דרגת אי כושר בשיעור 60 אחוז בגין נכות רפואית בשיעור 68 אחוז. כיום לאחר שהוגשה תביעה להחמרה נכותו העולתה ונוספו ליקויים נוספים כגון הפרעה הסתגלותית. אנמיה, היצרות שופכה ונוירופטיה סוכרתית. וזו בנוסף לגילו המתקדם שכן מאז הקביעה האחרונה מ 2009 עברו 8 שנים. על כן לא ברור כיצד פקיד השיקום קבעה כי דרגת כושרו לא עולה על 50 אחוז ואי לכך מבקשים מהוועדה לבחון שלא רק(ר) להשיב למערער את דרגת הכושר ל 60 אחוז אלא אף לקבוע כי יש החמרה במצבו ולעלות את דרגת הכושר בהתאם".

7.בפרק "דיוני הוועדה ונימוקים" רשמה הוועדה כדלקמן: "בן 63. אובחן ע"י ו.ר.ע. בתאריך: סובל מאנמיה (10), ליקוי שמיעה (25), צרידות (5), הפרעה הסתגלותית (10), נוירופתיה סכרתית (5), מחלת לב (40), סוכרת (10), דום נשימה (10), היצרות שופכה (10 – זמני). נכותו הרפואית בשיעור 69 אחוז זמני. 07.06.16 עד 30.06.17. בחוו"ד רופא מוסמך לעניין כושר השתכרות: צוין כי מסוגל לעבוד בעבודה במשרה מלאה בתנאים מיוחדים, ללא מאמץ פיזי. לפי דו"ח שיקום: עבד בקבע במשך שנים רבות כטכנאי טנקים והדרכה. לאחר מכן כמנהל עבודה בבנין באופן עצמאי ומ 2004 עובד בעסק של אישתו בחנות לשיווק אלוורה. הוועדה בבואה לדון בכושרו לעבודה מביאה בחשבון את גילו, השכלתו, עברו תעסוקתי, השפעת כל ליקוי וליקוי בפני עצמו וההשפעה המצטברת של כלל הליקויים והסימפטומים על כושרו לעבודה. הוועדה עיינה במסמכים הנמצאים בתיק ושוחחה עם התובע. רשית הוועדה מתייחסת לטענותיו של בא כוחו באשר לדרגת אי כושר חלקית שניתנה לו בעבר. הוועדה עיינה בהחלטת ועדת נכות לעררים מיום 28.01.11 שקבע לו דרגת אי כושר חלקית. בהחלטה אין התייחסות להגבלות שהליקויים גורמו אז. כמו כן הועדה עיינה בחוו"ד של ד"ר אפרים ברודצקי מיום 27.04.11 וגם כן על המלצתו מי שאיבד את כושרו בעבודה. אשר על כן הוועדה לא מצאה את דוח השיקום מ 2009 שאליו התייחס בא כוחו של התובע. לגופו של עניין הוועדה התייחסה לכל החומר הרפואי שנימצא בתיק אף התייחסה לליקויים שנוספו מאז הוועדה הקודמת אותם ציין בא כוחו: הפרעה הסתגלותית, אנמיה, היצרות שופכה ונוירופטיה סכרתית. בענין זה הוועדה מציינת כי מדובר בליקויים קלים שגם בהשפעתם המצטברת אין השפעה משמעותית על מידת אובדן כושר העבודה, באשר לכלל הליקויים התובע מוגבל בעבודות שדורשות מאמץ פיזי ועבודה בתנאי רעש סביבתי. וצורך בערנות יתר. בנסיבות אלה יש הגבלה מסויימת בכושר עבודתו של התובע אך לא בשיעור של 50 אחוז ויותר. לדעת הוועדה יכול לעבוד בעבודה שמבצע כעת בהקף נרחב יותר או לחילופין יעסוק בכך גם מחוץ לבית כאשר מדובר בעבודה שיש בה שימוש טלפון, ביצוע הזמנות, מעקב לאחר ביצוע וכן שיווק של מוצרים בדרך זו לחילופין יכול לעבודות בעבודות שולחן, מיון, אריזה והרכבה. הוועדה מציינת שגובה אחוזי נכות רפואית בשיעור של 68 אחוז, אינם באים לידי ביטוי במלואם בגובה אחוזי הנכות התפקודית מהנימוקים שפורטו לעיל, הוועדה קובעת שקיימת הפחתת מה בכושרו לעבודה, אך אינה בשיעור של 50 אחוז ויותר ועל כן הוועדה דוחה את הערר".

8.הכרעת בית הדין – לאחר שבחנתי את טענות הצדדים וכלל החומר אשר בתיק, הגעתי למסקנה לפיה דין הערעור להידחות, וזאת מן הנימוקים אשר יפורטו להלן.

9.בהתאם לסעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי[נוסח משולב], התשנ"ה-1995, ניתן לערער על החלטתה של הוועדה בשאלות משפטיות בלבד. קביעת אחוזי אי-כושר להשתכר, הינו עניין שבסמכותה המקצועית של הוועדה, כאשר בית הדין לא מוסמך להתערב בקביעה זו, אלא אם הוא מצא טעות משפטית. בנוסף, יצוין כי וועדה לעררים לעניין אי-כושר, להבדיל מוועדה רפואית, פועלת בתחום שאינו מחייב ידע מיוחד בשדה הרפואה; היא קובעת עובדות, אשר לבית הדין כלים לבחינתם, ובית הדין ישתמש בסמכותו להתערב בהחלטתה, אולם זאת רק במקרים קיצוניים הגובלים באי סבירות שכמוה כטעות בחוק (ראו למשל דב"ע (ארצי) שמ/01-1318 עטיה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60).